עיריית צפת נ' טרבלסי ואח'

פסק דין

מבוא

1.התובעת, עיריית צפת, הגישה נגד הנתבעים, שמעון ושרה טרבלסי, תביעה זו לתשלום חוב ארנונה. התביעה הוגשה בשנת 2002, ומאז מתנהלים מגעים והליכים בין הצדדים במטרה להגיע להבנות, אך ללא הועיל.

2.כפי שיפורט להלן, במשך השנים שינו הנתבעים גרסאות, זנחו טענות, החליפו אותן באחרות, והעלו גרסאות סותרות, הכול במטרה להתחמק מתשלום חוב הארנונה אותו הם חייבים.

ההליכים עד היום

3.כתב התביעה הוגש במקור על סך 97,328 ש"ח, והוא התייחס לחוב ארנונה בגין נכסים בבעלות הנתבעים והמצויים בתחום שיפוטה של העירייה. נכסים אלה זוהו בספרי המועצה במספרים 26100000, 2610000002 ו-2610000000.

הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן וטענו, בין היתר, כי חלק מהחוב התיישן מאחר שהוא מתייחס לתקופה מעבר לשבע השנים שקדמו להגשת התביעה. לאור טענת ההתיישנות, הגישה העירייה תצהיר של מר גונן איתן, בו הועמד סכום החוב על סך 43,994 ₪, נכון ליום הגשת התביעה, וזאת בגין חוב ארנונה בתקופת שבע השנים שקדמו להגשת התביעה.

4.בפסק דין שניתן ביום 30.1.06, לאחר שמיעת ראיות הצדדים והגשת סיכומים בכתב על ידם, קיבל כב' השופט נדל את התביעה, וחייב את הנתבעים לשלם לעירייה את מלוא סכום התביעה, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין.

5.ערעור שהוגש על ידי הנתבעים לבית המשפט המחוזי התקבל, ובפסק דין שניתן בהסכמת הצדדים ביום 18.10.06 נקבע, כי פסק הדין שנית על ידי כב' השופט נדל מבוטל, והתיק יוחזר לדיון מחדש בבית משפט השלום. במסגרת פסק הדין נקבע, כי " על בית משפט קמא יהיה לברר, בין היתר, את הנתונים העולים מהמסמך אשר נערך על ידי מר קדוש מטעם המשיבה ועל פיו פוצל לכאורה הנכס ברישומי העירייה בין מספר מחזיקים שונים. בזיקה למסמך זה ולתקופות החזקתם של המחזיקים השונים, יהיה על בית המשפט לבדוק אם עדיין קיימת יתרה לחובת המערערים ואם כן מה שיעורה".

6.להשלמת התמונה נציין, כי במסמך שנערך על ידי מר קדוש (סומן על ידי ת/1) נרשם, כי הנכס ברח' ירושלים 109-11 היה רשום כולו על שם טרבלסי שמעון וחולק למספר נכסים שהושכרו. עוד נכתב באותו מסמך, כי " החלק הפנימי (קיום) אינו מושכר שהינו 2 חדרים בגודל 38 מ"ר ועליהם מקבל חיובים שוטפים לפי נכס מס' 26100000". מר קדוש ציין באותו מכתב, כי שני חדרים מצד שמאל מושכרים לעמיר דוד ומשמש כמשרד ביטוח והשני מושכר לגרבי יהודה ומשמש חנות מחשבים. שני החדרים בצד ימין נמסרו לבן טרבלסי, ומחויבים בארנונה לפי נכס מס' 510109001 לפי גודל של 113 מ"ר. נכס נוסף בצד ימין קדמי בשטח של 13 מ"ר לברדה אושרת ומשמש אותה כמספרה, ומחויב לפי נכס מס' 510109003.

7.לאחר שהתיק הוחזר על ידי בית המשפט המחוזי לדיון מחדש, הועבר התיק לטיפולי. בישיבת יום 19.11.09 שמעתי את עדותו של מר קדוש דניאל, מחבר המסמך ת/1, וכן את עדותו של הנתבע מס' 1.

בסיום שמיעת הראיות, סיכם ב"כ העירייה את טענותיו בעל פה, ואילו הנתבעים ביקשו לסכם בכתב, ובית המשפט נענה לבקשתם. סיכומי הנתבעים הוגשו ביום 20.12.09, והגיעה העת למתן פסק דין ולסיום הפרשה הזו, אשר נמשכת מזה יותר משבע שנים.

העובדות כפי שהוכחו

8.קדוש דניאל הוא עובד בחברת מלג"ם, אשר נותנת שירותי גביה לעיריית צפת. בעדותו הסביר מר קדוש, כי בעקבות פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, הוא עשה בדיקה של החלקים שהושכרו על ידי הנתבעים ושל החלקים שנשארו בחזקתם במשך השנים, וריכז את הנתונים והממצאים בדו"ח שהוגש כראייה וסומן ת/2.

בהתייחסו למבנה נשוא המחלוקת, ציין מר קדוש, כי מדובר במבנה אשר נמצא ברח' ירושלים 109-111 בצפת, וכי המבנה היה מיועד בהתחלה כבניין למשרדים ועסקים, ולאחר מכן, הייעוד שלו, לצורך חישוב הארנונה, שונה למגורים.

9.מר קדוש הסביר, כי הנכס הכולל שהיה בבעלות הנתבעים קיבל בעירייה את המספר 26100000, וכל פעם שהנתבעים, או השוכר, היה מודיע על השכרת חלק מהנכס, אותו חלק שהושכר היה מקבל מספר חדש, ומשוייך לאותו שוכר, אשר קיבל את החזקה בנכס. שטח החלק שהושכר היה נגרע מהשטח הכולל של המבנה, והחיוב בארנונה בגינו היה נרשם על שם השוכר.

10.מר קדוש, כאמור, ביצע את הבדיקה בגין השנים 1996 עד 2002, אליהן מתייחסת התביעה, וריכז את ממצאיו בדו"ח ת/2. מעיון בעדותו של מר קדוש ובדו"ח ת/2 עולה, כי בשנת 1995 בוצעה מדידה של שטח המבנה, והשטח הכולל של המבנה היה 180 מ"ר, לא כולל מרפסת פתוחה שאינה מחויבת בארנונה (תרשים המבנה הוגש וסומן ת/5).

11.בהתאם לבדיקה שביצע מר קדוש עולה, כי בשנת 1996 חויבו הנתבעים בארנונה בגין 49 מ"ר בלבד מאחר שיתר החלקים במבנה היו מושכרים, או מוחזקים בידי הבן טרבלסי שלום. ואכן, מ-ת/2 עולה, כי שטח של 40 מ"ר היה מושכר לחסידיאן אילנה, ולכן הוא נגרע מהשטח הכולל של הנתבעים, חלק נוסף בשטח של 10 מ"ר היה מוחזק בידי הבן שלום ואף הוא נגרע מהשטח הכולל, ושטחים נוספים אף הם נגרעו מאחר שהיו מושכרים והנתבעים לא חויבו בגינם בארנונה.

בשנת 1997 חויבו הנתבעים בשטח של 73 מ"ר מתוך 180 מ"ר, מאחר שבאותה שנה כל המבנה היה מושכר, למעט החלק העליון בתרשים ת/5, בשטח של 73 מ"ר. מאחר שהחלק התחתון בתרשים ת/5 היה מושכר, נגרע חלק מזה מסך כל השטח בו החזיקו הנתבעים, ופועל יוצא מן האמור הוא שהם חויבו בארנונה רק ביתרת השטח שלא הושכר.

כך נעשה גם בשנים 1998 עד 2002. בשנת 1998 ו-1999 חויבו הנתבעים בארנונה בגין שטח של 73 מ"ר, מאחר שחלק מהמבנה היה מושכר על ידם, חלק הועבר לחזקת הבן שלום, והשטח שנשאר בשימושם ובחזקתם היה בגודל 73 מ"ר מתוך 180 מ"ר. בשנים 2000 עד 2002 חויבו הנתבעים בארנונה בגין שטח של 38 מ"ר בלבד, מאחר שחלק מהמבנה היה מושכר, וחלק אחר (בשטח של 113 מ"ר) הועבר לחזקתו של הבן שלום, אשר ביצע בו עבודות בניה ושיפוצים. חלק זה קיבל מס' נכס נפרד (נכס מס' 51010900), וכפי שניתן להיווכח מת/2, שטח זה כלל לא חוייב בארנונה בשנים 1999 עד 2002, מאחר שהוא היה בשלבי שיפוצים ובניה, ולא היה ראוי לשימוש.