עיריית פתח תקווה נ' הרמתי

החלטה

לפני בקשת רשות להתגונן שהוגשה, כנחזה, בשמו של הנתבע על ידי מר עמי רוזנברג (להלן: "מר רוזנברג")

התובעת, רשות מקומית, הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד הנתבע לתשלום ארנונה כללית ביחס לנכס מקרקעין הידוע כחלקה 161 בגוש 6375 (להלן:"הנכס") וזאת בהתייחס לשנים 2005-2006.

הנתבע לא הגיב לתביעה מטוב ועד רע. חלף זאת הגיש מר רוזנברג, לכאורה בשם הנתבע אך מבלי שצורפה כל הרשאה מטעם הנתבע עבור מר רוזנברג לצורך ניהול ההליך בשמו, בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין בקשת רשות להתגונן. טענתו של מר רוזנברג היא פשוטה. מתברר כי ביחס לנכס דנא התנהלו הליכי משפט שהחלו בשנת 2008 ביחס לתת חלקה 12 בנכס. הליכים אלה הסתיימו בפסק דינו של בימ"ש זה (כב' השופטת רפאלי). לאור האמור טוען מר רוזנברג כי התובעת מנועה כיום מלתבוע ביחס לתת חלקה אחרת באותו נכס על חוב שנוצר זמן רב עוד קודם להגשת תביעתה הקודמת שהסתיימה בפסק דין. לדברי מר רוזנברג קיים בנדון דידן מעשה בי-דין.

מר רוזנברג צירף תצהיר מטעמו לבקשה אותה הגיש. במועד הדיון ובתום שלב החקירות, העלה ב"כ התובעת טענה לפיה אין מר רוזנברג מוסמך לסכם בשמו של הנתבע בהליך זה ומשתם תפקידו כעת – תם תפקידו במשפט. מר רוזנברג ציין כי הנתבע שכר שירותי עו"ד שלא יכלה להגיע לבית המשפט. לא הוצג בדל ראיה לתמיכה בטענה זו ולא הוגש כל ייפוי כוח או הודעה מאת עו"ד המתיימרת לפעול בשמו של הנתבע בהליך זה.

בסיכומיו הדגיש ב"כ התובעת כי פרקליטת התובעת בהליך המשפטי הקודם בין הצדדים הבהירה כי היא אינה יכולה להצהיר כי זולת החוב שנתבע באותו הליך אין עוד חובות אחרים בגין אותו נכס. עוד נאמר כי אין כל כפירה בחוב עצמו מטעם הנתבע או מר רוזנברג ואין טענה כי החוב אינו נכון. מכיוון שהתביעה הקודמת בין הצדדים מתייחסת לנכסים אחרים ולתקופה קודמת היא אינה יכולה ליצור מעשה בי דין ביחס לתביעה דנא.

דיון והכרעה

בהליך זה התיימר מר רוזנברג לייצג את הנתבע. זאת, לא רק באמצעות הגשת תצהיר לתמיכה בבקשת הרשות להתגונן שהיא עצמה הוגשה על ידי מר רוזנברג ולא על ידי הנתבע אלא גם באמצעות הגשת סיכומים, לכאורה בשם הנתבע.

סעיף 3 (ב) לחוק השליחות קובע: "נדרש אדם להיזקק לפעולת שלוח, רשאי הוא שלא להכיר בשליחות כל עוד לא הוצגה לפניו הרשאה בכתב ולא נמסר לו העתק ממנה". במקרה דנא טען מר רוזנברג כי הוא פועל בהרשאת הנתבע אולם לא זו בלבד שהוא לא טרח להציג כל ראיה בכתב לקיומה של הרשאה כזו אלא שמעשיו – היינו הגשת סיכומים בשם הנתבע במקום עו"ד שנשכרה, לדבריו, לייצג את הנתבע בהליך זה - מעידים על ההפך. כך או כך לא הוצגה לי כל הרשאה מטעם הנתבע על כך שמר רוזנברג מוסמך לייצגו בהליך זה. משכך, ספק אם ניתן להכיר באקט של הגשת סיכומי הנתבע באמצעותו של מר רוזנברג; דבר שיש בו להביא לקביעה כי בהליך זה לא הוגשו סיכומי הנתבע וספק אם הנתבע פעל על מנת להתגונן כנגד התביעה בשים לב לאי הצגת הרשאה מטעמו עד עצם היום הזה. די בכך כדי להביא לדחיית התביעה.

לגופם של דברים: הכלל הרחב הוא כי על התובע מכוח עילה אחת לתבוע במסגרת כתב תביעתו את כל הסעדים הנובעים מאותה עילה ואין הוא רשאי – מבלי ליטול רשות קודם לכן – לפצל סעדים אלה לתביעות שונות. הגדרת "עילה" לצורך תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי הוא מבחן מרחיב ולפיו אין צורך בחפיפה מוחלטת בין העניינים הנדונים בשתי התביעות ודי בכך שהשאלה המהותית בשתי התביעות היא זהה (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' עשירית, 131). באופן כזה, כדוגמה נפסק כי תביעה חוזית ותביעת רשלנות מבוססות על אותה "עילה" (שם, עמ. 131).

בענייננו, אני סבור כי התובעת הייתה יכולה וצריכה לרכז את כלל תביעותיה ביחס לתתי החלקה בנכס בתביעה שהוגשה על ידה בשנת 2008. משמעות הדבר היא, כי לכאורה היה על התובעת לכלול במסגרת התביעה האמורה גם את התביעה דנא המתייחס את תת חלקה אחר באותו נכס ובהתייחס לשנים שקדמו להגשת התביעה (2005-2006). גם השאלה המהותית המתעוררת בשתי התביעות היא זהה. משכך, ומשאין לכאורה ראיה כי הותר לתובעת לפצל את סעדיה, לא ניתן לשלול כי לנתבע תוכל להיות הגנה כלשהי בהליך זה. ודוק: הטענה לקיומו של חוב שאינו שנוי במחלוקת אינה רלוונטית נוכח הטענה לקיומו של מחסום העומד בדרכה של התובעת להגשת תביעה זו.

נמצא, כי מר רוזנברג מעלה בהליך זה טענה הראויה להתברר אולם הוא עשה כן מבלי שהציג כל הרשאה מטעם הנתבע לייצגו וממילא להעלות את הטענה האמורה בשמו. על מנת לאזן בין זכויות הצדדים, אני קובע כי הנתבע יגיש לתיק בית המשפט הרשאה למר רוזנברג לפעול כפי שפעל בתיק דנא וזאת תוך 21 יום, הפגרה במניין. לא תוגש הרשאה כאמור – יראו בבקשה שהגיש מר רוזנברג כבקשה שנדחתה, בין היתר נוכח אי הגשת סיכומי הצדדים, והתובעת תוכל לעתור למתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד הנתבע. במקרה האחרון יתווספו לסכום התביעה גם שכ"ט עו"ד בסך 1500 ₪ והוצאות משפט בסך 2000 ₪.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ב, 23 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: