עיריית פתח תקוה נ' פרץ

פסק דין

התובעת הגישה תביעה לפינוי וסילוק יד כנגד כל אחד מהנתבעים. התביעות הוגשו בסדר דין מקוצר. לכל אחד מהנתבעים ניתנה רשות להתגונן כנגד התביעה שהוגשה כנגדו והדיון בשלושת התביעות אוחד.

בתום שמיעת הראיות הוגשו סיכומי התובעת, וסיכומי הנתבעים 1 ו-2. נתבע 3 לא הגיש את הסיכומים מטעמו.

התובעת עותרת לפינוי של  שלושה דוכנים המצויים ברח' הברון הירש בפתח תקווה, ואשר ידועים כגוש 6375 חלקה 45 (להלן: "המקרקעין"). לטענת התובעת, היא בעלת הזכויות במקרקעין, וזאת מכוח הפקעה שפורסמה ב-י.פ 4464 מיום 05/12/1996 (להלן: "ההפקעה"). ההפקעה בוצעה מכוח תכנית פת/563, אשר פורסמה למתן תוקף ברשומות ביום 14/3/1963.

הנתבע 1 הינו בעל דוכן רוכלות למכירת תבלינים. הנתבע 2  הינו בעל דוכן רוכלות למכירת גבינות. הנתבע 3 החזיק בדוכן רוכלות למכירת פלאפל. הדוכן נשרף ונהרס ביום 28/11/08, לאחר הגשת התביעה. הנתבע 3 בנה את הדוכן מחדש ללא היתר בניה, וזה נהרס ע"י התובעת ביום 19/2/09, מכוח צו הריסה מינהלי מיום 26/1/09.

טענות העירייה

התובעת טוענת כי היא הבעלים החוקיים של המקרקעין, ומכוח בעלותה זו היא זכאית להשיב לידיה את החזקה במקרקעין ולסלק את ידם של הנתבעים.  עוד לטענתה הפעלת הדוכנים נעשית שלא כדין, ללא רישיונות עסק וללא כל הרשאה מאת התובעת, והנתבעים הינם פולשים ומסיגי גבול. התובעת מציינת כי בעבר ניתנו לנתבעים רישיונות רוכלות, אך אלו  היו אישיים וזמניים ואין בהם כדי להקים לנתבעים זכויות קנייניות. עוד לטענתה רישיון העסק האחרון של הנתבעים 1 ו-2 פקע ביום 31/12/1996, ורישיון העסק האחרון של הנתבע 3 פקע עוד ביום 31/12/1985.

התובעת דוחה את הטענה לפיה התביעה הוגשה בשל שיקולים זרים. התובעת מציינת כי היא מצויה בעיצומו של תהליך של הרחבת הכביש המצוי בסמיכות למקרקעין והפיכתו לכביש רחב יותר המיועד לתחבורה ציבורית, והדוכנים מפריעים לטענתה לביצוע עבודות אלו. 

עוד לטענתה, הליך ההפקעה התקיים כחוק והסתיים ולא ניתן לתקוף כעת את הליך ההפקעה 12 שנה לאחר שזה הסתיים ובכל מקרה בית משפט זה אינו מוסמך לדון בחוקיות ההפקעה.

טענות הנתבעים

הנתבעים טוענים כי הדוכנים מצויים בחלקה 43 ולא בחלקה 45 כנטען בכתב התביעה, ועל כן התובעת אינה יכולה לתבוע מכוח ההפקעה שבוצעה. עוד הם טוענים כי התובעת לא הוכיחה את מיקומו של שטח ההפקעה ביחס לדוכנים בהם הם מחזיקים.

עוד לטענתם, נפלו פגמים קשים בהליך ההפקעה ועל כן ההפקעה אינה חוקית, התובעת לא מסרה להם הודעה כדין ואף לא נתנה להם הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם בקשר להליך ההפקעה. הנתבעים מדגישים כי הם מנהלים את עסקם בתוך מבנה קבוע במשך שנים רבות והיה על התובעת לידע אותם על הליך ההפקעה ולאפשר להם להתנגד לה.

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי התובעת לא פעלה בפרק זמן סביר למימוש מטרת ההפקעה, תכנית המתאר המקומית קיבלה תוקף בשנת 1963, התובעת המתינה במשך 32 שנים למימוש ההפקעה, ורק ביום 5/12/1996 פורסמה ההפקעה. בהמשך המתינה התובעת במשך 12 שנים טרם הגשת התביעה. שיהוי כה  ארוך וקיצוני מלמד  כי מטרת ההפקעה נזנחה ע"י העירייה.

עוד לטענתם, התובעת מונעת משיקולים זרים, מימוש ההפקעה נעשה בחוסר תום לב תוך הצגת מצג שווא כאילו הוא נחוץ לצורך הרחבת הכביש, צורך ציבורי, אך בפועל התברר כי בסמוך למועד מימוש ההפקעה, התנהל הליך משפטי בין התובעת לבין בעלי הקרקע הסמוכים לדוכנים. האחרונים הגישו תביעה לפס"ד הצהרתי לקבוע הדוכנים הינם בלתי חוקיים. בהסכם הפשרה שנחתם בין העירייה לבין אותם  תובעים הצהירה העירייה כי לא תחדש את רישיונות הרוכלות עד לפינוי המחזיקים והריסת או אטימת המבנים. הנתבעים טוענים כי התובעת פועלת כשליחה של בעלי המקרקעין הסמוכים ואין לה צורך אמיתי במקרקעין. 

עוד נטען כי בצמוד לדוכנים, ניצב עץ איקליפטוס בן 100 שנה אשר הוכרז כעץ שמור, וממילא לא ניתן לעקור את העץ ולסלול את הכביש.

הנתבעים מדגישים כי הדוכנים מהווים את מקור פרנסתם ופינוים מהמקום יביא להתמוטטותם הכלכלית.

הנתבע 1 טוען כי אביו המנוח הקים את הדוכן בשנת 1959 לאחר שניתנה לו זכות שימוש קבועה ובלתי הדירה.

הנתבע 3 טוען כי  רכש את הדוכן ממר עזרא נגר תמורת סך של 45,000 ₪ וההסכם מקנה לו זכות להחזיק במקרקעין. דוכן הפלאפל שנרכש פעל במקום עוד בשנות ה- 40. לטענת הנתבע 3 רכש ביחד עם הדוכן גם את כל הזכויות הנגזרות מעסק זה לרבות זכויות החזקה והרשות במקרקעין עליו ניצב הדוכן. פינויו מהעסק צפוי להותיר אותו ללא פרנסה ויפגע בזכותו לחופש העיסוק.

מיקום הדוכנים

לטענת הנתבעים, הדוכנים הוצבו בחלקה 43 בגוש 6375, ולא כפי שטוענת העירייה - בחלקה 45 בגוש 6375. לראיה מפנים הנתבעים לדרישות תשלום הארנונה, כאשר בספרי התובעת נרשם כי הדוכנים נמצאים בחלקה 43.