עיריית ערד נ' רחל ואח'

החלטה

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של עיסוק ללא רישיון בעסק הטעון רישוי, בניגוד לסעיפים 4 ו – 14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968.

על-פי הנטען בכתב האישום הנאשמים מנהלים עסק בשם "חוות אביר" בכניסה לעיר ערד, לכאורה מהווה עסק הטעון רישוי, מבלי שאחזו הם ברישוי המתאים לפעולות שונות שנעשו שם.

ביום 10.10.11, נתבקשו הנאשמים באמצעות בא כוחם עו"ד ברקאי, להשיב לכתב האישום.

במענה לכתב האישום, בדיון במועד זה, העלה ב"כ הנאשמים מספר טענות, ובכללן, התייחסות לאפשרות כי קמה לנאשמים ההגנה המוכרת כ"הגנה מן הצדק", וכן טען כי "...למרשיי שתי חלקות ותיאור המקום עלול להטעות. הנאשמים לא כופרים בכך שהם מנהלים חווה בשם "חוות אביר". בדיון זה, לא העלה ב"כ הנאשמים כל טענה כנגד כתב האישום בכל הקשור לתיאור מקום העבירה, אלא התייחס מלבד הציטוט האמור לעיל, לטענות אחרות, רובן ככולן, לגופו של עניין.

על-פי החלטת בית המשפט מאותו מועד, הותר לב"כ הנאשמים להשלים את המענה בכתב, ונקבע מועד להוכחות.

במסמך שהגיש ב"כ הנאשמים וכותרתו "השלמת מענה לכתב האישום", העלה ב"כ הנאשמים טיעון מרכזי, כטענה מקדמית, כנגד כתב האישום, אשר בעיקרו כי כתב האישום לא מלמד על המיקום המדויק בו בוצעה העבירה. בקצה המזלג, טוען ב"כ הנאשמים כי כתב האישום מפרט באופן כללי כי העסק נמצא "בכניסה לעיר ערד", ומכאן, לשיטתו, לא הוכח כי יש סמכות מקומית לעיריית ערד להגיש בכלל כתב אישום, והנאשמים לא יכולים להתגונן, שכן לשיטתו, נרשם תיאור המקום באופן שטחי, עד כדי כך ש"... כתב האישום גם אינו מקשר בין "המקום", שכאמור לעיל מתואר רק באופן שטחי ולא ראוי למענה... ... לבין העסק הנטען...".

טענה נוספת שהעלה ב"כ הנאשמים נוגעת לכיתוב בסעיף 7 לחלק העובדות שבכתב האישום, בו נרשם "הנאשם" בלשון יחיד, וכך גם ההתייחסות לעניין הסדרת נושא הרישוי.

בנוסף, טען ב"כ הנאשמים כי הסתבר לו, כי לנאשמים עומדת טענת הגנה מן הצדק, ואולם, נוכח טענותיו לעניין הסמכות המקומית ולתיאור המקום בכתב האישום "אין מקום לפרטה בשלב זה, כאשר כתב האישום אינו ראוי למענה, וראוי להימחק, ואינו מתייחס כלל למקום הנכון".

ב"כ המאשימה הגיש תגובה בכתב לטענות ב"כ הנאשמים, טען כי הטענה כנגד הסמכות המקומית הינה טענה קנטרנית וסתמית, טען כי מרבית טענות הנאשמים כנגד כתב האישום מתייחסות לתחום התכנון והבנייה, בעוד שכתב האישום נסוב אך ורק על עבירות מתחום רישוי עסקים, וכן טען כי כתב האישום, בפרק העובדתי, כולל תיאור העובדות המקימות את העבירה ואת המקום בו בוצעה העבירה.

לטענת ב"כ המאשימה, התיאור "בכניסה לעיר ערד" הינו תיאור מדוייק, שכן הגם שקיימות כמה כניסות לעיר ערד, הכוונה היא לכניסה הראשית. ב"כ המאשימה אף צירף מסמכים שנשלחו מטעם הנאשמים ובהם הם ציינו מיקום זה ככתובתם.

ב"כ המאשימה, אף ציין כי למעשה אין מחלוקת לגבי מיקום החווה, וגם זאת ניתן ללמוד מההתכתבות בין הצדדים. עוד טען ב"כ המאשימה, כי ההתייחסות לנאשם בלשון יחיד בסעיף 7, הינה טעות סופר, וביקש לתקן את כתב האישום בעניין זה, תוך שטען כי גם מן ההקשר שבכתב האישום ברור כי מדובר בטעות סופר.

ב"כ המאשימה הדגיש, כי המדובר באישום הנוגע להפעלת חווה בתחומי העיר ערד, וטען באשר לטענת ב"כ הנאשמים אודות העדר ציון באשר לאיזו כניסה לעיר ערד מדובר, כי בהעדר טענה מצידם כי מנהלים הם חוות נוספות בעיר ערד, ובהעדר טענה בדבר חוסר זיקה בינם לבין החווה, טענה זו הינה קנטרנית, וברור שמדובר על אותה חווה, הממוקמת סמוך לכניסה הראשית לעיר ערד.

דיון

סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 [תיקון אחרון: 09/11/11], קובע:

"טענות מקדמיותלאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן - (1)   חוסר סמכות מקומית ; (2)   חוסר סמכות ענינית ; (3)   פגם או פסול בכתב האישום ; (4)   העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה ; (5)   זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום ; (6)   משפט פלילי אחר תלוי ועומד נגד הנאשם בשל המעשה נושא כתב האישום ; (7)   חסינות ; (8)   התיישנות ; (9)   חנינה. (10)הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. "

למעשה טענות ב"כ הנאשמים מהוות טענות מקדמיות המתייחסות הן להעדר סמכות מקומית והן לפגם או פסול בכתב האישום. לב"כ הנאשמים טענה נוספת המהווה טענה מקדמית והיא טענה כי הגשת כתב האישום או ניהול ההליך עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, ואולם ב"כ הנאשמים ביקש שלא להעלות טענה זו טרם שתוכרע טענתו המקדמית באשר לרכיבים האחרים, כמפורט לעיל.

סעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע:

" תוכן כתב האישום

כתב אישום יכיל –