עיריית עפולה נ' ש.ר. זול סנטר (טבריה ) - ראש רון

החלטה

1.בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הופעה, ביום 13.10.10.

2.מקובלת עלי טענת ב"כ הנאשם ש"דחף היעילות" אינו צריך להפוך ל-"בהילות" ושסדרי הדין נועדו לשרת עשיית משפט צדק ואינם מטרה, בפני עצמה.

3.מאידך, סדרי הדין אכן נקבעו לשרת מטרות ואינטרסים מובהקים של המשפט והציבור ותחולתם הינו הכלל , כאשר, בגין נימוקים מיוחדים וחריגים ,נסטה מן הכלל.

4.באשר לעצם טענות הנאשם , תצהיר הכולל טיעונים משפטיים רבים (להבדיל מטיעונים עובדתיים), הינו תצהיר מכביד שלא לצורך (או שמא גם הוראות הדין בנושאים אלה אינן חשובות לטעם המבקש .

5.טענת הנאשם 2 כי הנאשמים לא הוזמנו לדיון וכי הוא לא חתם על אישור מסירה, אינה מתיישבת עם אישור המסירה החתום מיום 12.9.10 שהומצא לתיק, בו ציין עובד הדואר, מספר פעמים, כי הזימון נמסר לידי המבקש 2 ואף נחתם על ידו.

6.באשר להעדר הזהות הנטענת בין החתימה על אישור המסירה לבין חתימת המבקש 2, הרי שזווית של חתימה, תלוי בזווית שבו הוחזק אישור המסירה, בעת חתימתו. החתימה שעל גבי אישור המסירה של הדואר, אינה שונה באופן מהותי מהחתימות של הנאשם 2 , על כתבי ההתחייבויות שהופעלו ועצם העובדה שדווקא חתימתו על גבי התצהיר התומך בבקשה זו הינה שונה, באופן מהותי, מכל יתרת חתימותיו (כולל חתימתו על העתק השיק שהוא צריף לתגובתו האחרונה) ,היא הזועקת "דרשני". לסיכום, דין הטענה לביטול פסק הדין "מחובת הצדק" , להידחות.

7.באשר לשיקול הדעת המפורט בסעיף 130 לחוק סדר הפלילי וככל שלא הוצגה כל סיבה מוצדקת לאי התייצבות לדיון, הרי שהנני נדרשת לשאלת בחינת בקשת ביטול פסק הדין ל-"מניעת עיוות דין".

8.ככל שאין בבקשה כל התייחסות לעצם האישום, פרט לטענה סתמית וכללית שיש לאפשר לנאשמים "להציג את גרסתם ולהשמיע את עדיהם", הרי שאין בפני כל מחלוקת עובדתית של ממש, אודות עצם האישום שיוחס לנאשמים. הקנסות שהוטלו בגזר הדין, אינם גבוהים אלא תואמים את הנחיות בית משפט העליון להטלת כפל הקנס המקורי של דוחות מסוג אלה,הנדונים בבית משפט, בגין אי תשלומם ובהעדר התייצבות.

9.באשר להתחייבויות "שהופעלו", צודקת ב"כ המאשימה שכניסתם לתוקף הינה פועל יוצא של ביצוע העבירה הנוספת נשוא ההתחייבויות. על פי הוראות הדין, המאשימה אינה חייבת כלל לבקש את הפעלת ההתחייבויות במסגרת ניהול התיק, על מנת לפעול לאכיפתן וגבייתן, ככל שהינן נכנסות לתוקף לצרכי גבייה, מכוח ביצוע העבירה הנוספת וההרשעה בגינה, ללא צורך בהוראה שיפוטית נוספת.

9.על פי הוראות הדין והפסיקה בית משפט אף אינו מוסמך שלא להפעיל התחייבות שנחתמה ,משהורשע נאשם בעברה נוספת, הכלולה בכתב ההתחייבות. כתב ההתחייבות, במקרה דנן ,הינו כשטר חוב חתום המהווה חלק מפסק דין חלוט, קודם. .

10.בנסיבות המתוארות, לא נגרם לנאשמים כל עיוות דין , במסגרת פסק הדין שניתן.

11.לפנים משורת הדין, בהתחשב בתקופת הדיון בבקשה זו ובפיגורים המוטלים בגין אי תשלום קנסות במועדן, המועד לתשלום החיובים שהוטלו בפסק הדין יוארך למשך 60 יום מהיום.

פרט לארכה האמורה שניתנה לפנים משורת הדין, הבקשה לביטול פסק דין נדחית.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"א, 09 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: