עיריית עפולה נ' שלוקה בנימין(המנוח) ואח'

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפניי בקשה לדחיית התובענה על הסף.

עסקינן בתביעה כספית אשר הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר ואשר במסגרתה טענה המשיבה, עיריית עפולה, כי מר שלוקה בנימין ז"ל (להלן: "המנוח") היה הבעלים ו/או המחזיק של נכס המשמש כבית מגורים ואשר הנמצא בתחומה המוניציפאלי. לטענתה, המנוח לקה בליבו ביום 19.12.99 ולא נמסרה לה הודעה אודות מחזיק אחר. המשיבה טוענת, כי נותרו למבקש, עזבונו של המנוח, חובות בגין הנכס, הכוללים ארנונה כללית לפי סיווג מגורים ותשלום עבור צריכת מים.

המבקש הגיש בקשת רשות להגן. בהתאם להסכמת הצדדים ניתנה, ביום 22.3.10, החלטה לפיה ניתנה למבקש רשות להתגונן ונקבע, כי התצהיר אשר צורף לבקשת הרשות להתגונן ישמש כתב הגנה. במסגרת הדיון האמור טען בא כוח המבקש, כי לאור האמור בתצהיר אשר צורף לבקשת הרשות להתגונן הרי שיש להורות על דחיית התובענה על הסף בהתאם להוראות תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"א- 1981.

במסגרת התצהיר אשר צורף לבקשת הרשות להתגונן נטען, כי אין חוב בר פירעון שכן החוב הנטען התיישן, כי ככל שיש חוב הרי שהוא שייך לבעלי הנכס הרשומים וכן ככל שמדובר בדירת מגורים הרי שהחוב משולם דרך קבע על ידי מחזיקי הנכס. לטענת המבקש, החוב הנטען התיישן שכן עסקינן בחוב משנת 1993. לטענתו, עובדה זו אוזכרה כדרך אגב בתצהירה של הגב' דמרי.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי דינה להידחות. לטענתה, הבקשה הועלתה בעל פה, בסתמיות, באופן גורף וללא פירוט מינימאלי לגבי החוב אליו מתייחסת הבקשה. לטענתה, בקשה לדחייה על הסף יש לתמוך בתצהיר מפורט אולם בענייננו הבקשה הועלתה בעל פה, במסגרת דיון בבקשת רשות להתגונן, ללא פירוט או תצהיר התומך בטענה ומפרט את סכום החוב אליו מתייחסת הבקשה. המשיבה טוענת, כי ככל שבכוונת המבקש להסתמך על התצהיר אשר צורף לבקשת רשות להתגונן הרי שעסקינן בתצהיר שלא צורף לבקשה לדחייה על הסף ואין לו תוקף בנוגע לבקשה האמורה. לטענתה, עסקינן בתצהיר המשמש, בהתאם להסכמת הצדדים, ככתב הגנה בלבד. עוד טוענת המשיבה, כי עסקינן בתצהיר לאקוני ולא מפורט אשר אין לייחס לו משקל ואין בידו לתמוך בבקשה לדחייה על הסף. לאור כל האמור לעיל טוענת המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה. לחלופין טוענת המשיבה, כי יש לאפשר לה לתקן את כתב התביעה כך שהתביעה המתוקנת תתייחס לחוב המבקש החל מיום 12.5.02, תקופה של שבע שנים ממועד הגשת כתב התביעה המקורי.

דיון ומסקנות

לאחר עיון במכלול טענות הצדדים מצאתי, כי דין הבקשה להדחות כפי שיפורט.

אפתח ואומר, כי מקובלת עליי טענת המשיבה לפיה הבקשה לדחייה על הסף תמציתית ואינה כוללת את הפירוט הנדרש והמתחייב בבקשות מסוג זה. עם זאת, איני מקבלת את הטענה לפיה אין להסתמך לצורך הבקשה על התצהיר אשר צורף לבקשת הרשות להתגונן. עסקינן בתצהיר אשר משמש ככתב הגנה בתובענה והינו חלק בלתי נפרד מהתובענה נשוא הבקשה. אין מניעה, כי נתבע יעלה טענת התיישנות במסגרת כתב הגנתו. בנוסף, אין צורך לתמוך בתצהיר את טענות המבקש באשר לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק.

הלכה היא, כי הסעד של מחיקה או דחייה על הסף של הליך אזרחי הינו סעד מרחיק לכת. על כן, בתי המשפט נוהגים בזהירות יתרה בהפעלת סעד זה. על בית המשפט להיעתר לבקשה לסילוק תובענה על הסף רק כאשר ברור, כי בשום פנים ואופן לא יעלה בידי התובע לקבל את הסעד שהוא מבקש לפי העובדות והטענות העולות מכתב התביעה. לא שוכנעתי, כי המקרה בו עסקינן נופל בגדר המקרים אשר בהם מוצדק ליתן סעד זה.

סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע, כי בתובענה שאינה במקרקעין תקופת ההתיישנות הינה שבע שנים. בידי רשות מקומית לגבות חובות ארנונה באמצעות הגשת תובענה ובאמצעות הליכי גבייה מנהליים. מקום בו עסקינן בחוב אשר נוצר לפני למעלה משבע שנים, הרי שהחוב אינו נמחק מפנקסי הרשות המקומית אולם אין בידי הרשות לפעול לשם גבייתו באמצעות תביעה משפטית.

סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה. חוב הארנונה הינו חוב אשר נוצר מידי חודש ועל כן גם עילת התביעה מתגבשת מידי חודש. לפיכך, יש לחשב את תקופת ההתיישנות בגין כל חוב מהמועד בו התגבש החוב הרלוונטי. בנסיבות אלו, הרי שחובות אשר נוצרו בשבע השנים האחרונות טרם הגשת התובענה טרם התיישנו במועד בו הוגשה התובענה. חובות אשר התגבשו למעלה משבע שנים טרם מועד הגשת התובענה, הרי שהתיישנו טרם הגשת התובענה. בענייננו הוגשה התובענה ביום 12.5.09 ועל כן חובות שהתגבשו מיום 12.5.02 ואילך טרם התיישנו במועד הגשתה. על כן, באשר לחובות אלו הרי שאין מקום לקבל את הבקשה ולהורות על דחיית התובענה. מכתב התביעה עולה, כי למנוח ישנו חוב כלפי המשיבה בסך של 160,498 ₪ בגין ארנונה, מים וביוב בין השנים 1993-2009 (סעיף 9 לכתב התביעה). כאמור, חובות אשר עילת התביעה לגביהם נולדה לפני יום 12.5.02 התיישנו טרם הגשת התובענה.

בנסיבות אלו, ומאחר ומכתב התביעה עולה, כי חלק מהחוב הנטען התגבש במהלך שבע השנים שקדמו להגשת התובענה, הרי שאין לקבל את הבקשה ולהורות על דחיית התובענה. באשר לחובות אלו, לא ניתן לקבוע, כי אף אם יעלה בידי המשיבה להוכיח טענותיה היא לא תהא זכאית לסעד המבוקש על ידה.

עם זאת, אין בידי המשיבה לעתור, כי בית המשפט יחייב את המבקש בגין חובותיו הנטענים של המנוח אשר התגבשו משנת 1993 ועד ליום 11.5.02 שכן, חובות אלו התיישנו טרם הגשת התובענה. באשר לחובות האמורים, אף אם המשיבה תוכיח את התגבשותם היא לא תהא זכאית לסעד המבוקש על ידה.

לפיכך, דוחה את הבקשה לדחיית התובענה על הסף ומתירה למשיבה להגיש כתב תביעה מתוקן, תוך 20 יום, כך שהתביעה תוגש בגין חובו הנטען של המבקש מיום 12.5.02 ואילך.

לאחר שקילה קובעת, כי הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון עם סיום ההליך.

ניתנה היום, י"ד אב תש"ע, 25 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: