עיריית נתניה נ' צור זהבה

החלטה

1.בפני התנגדות לביצוע 6 שיקים, שהדיון בהן אוחד, שכן עניינן זהה. מדובר בשיקים של המבקשת, הגב' זהבה צור, שמסרה היא למשיבה, עירית נתניה, במסגרת הליך של עיקול מיטלטלין בביתה בשל קנסות חניה. השיקים בוטלו ע"י המבקשת, הוגשו לביצוע, ומכאן ההתנגדויות.

2.על פי ההתנגדויות, הליך העיקול בוצע ע"י גובה מטעם חב' מ.ג.ע.ר, הפועלת לגביית חובות עבור עירית נתניה, שלא דרך ההוצאה לפועל. הגובה לא הציג תעודה מזהה, וביקש לבצע את ההליך לשם גביית קנסות של בתה של המבקשת ושל בעלה. בעלה מתגורר עמה, אך בתה לא, לגרסתה. מחמת אימת המעמד, וכדי למנוע את ההליך, מסרה את השיקים, לא לפני שהגובה אמר לה שהיא יכולה לבטל את השיקים לאחר מעשה.

3.המשיבה ויתרה על חקירת המבקשת, ולאחר שמו"מ ביניהם לא צלח, הגישו הצדדים סיכומים בכתב. אציין כי המבקשת היא אישה מבוגרת, ואינה מיוצגת, ולפיכך לא אעמוד עימה על קוצו של יו"ד בכל הנוגע לטיב סיכומי הטענות, זניחת טענות, וכיו"ב. המשיבה טענה, כי שעה ששולמו הדו"חות, יש לראות את המבקשת כמי שהודתה באישום פלילי, הורשעה, ונשאה את עונשה. מעתה, הסמכות לבטל את "גזר הדין" נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים, ולא לבית משפט זה, בשבתו כבית משפט אזרחי.

בנוסף, ובשים לב לכך שסוגיית סמכות בית משפט זה לדון בהתנגדויות שכאלה נדונה על ידי בעבר, ומצאתי בהחלטה מנומקת כי סמכות זו נתונה לי (ראה החלטתי מיום 12.8.2008 בתיק בש"א (נתניה) 243/08 אדיב נ' עירית נתניה (פורסם במאגרי פסיקה שונים באינטרנט), הרחיבה המשיבה בנסיונה לאבחן את המקרה דנן מהמקרה בו דנתי בעניין אדיב האמור.

4.לשם הרחבת העניין, אחזור בקצרה על האמור באותה החלטה:

5.הוראות הדין הרלבנטיות מצויות בפרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982, שכותרתו "סדרי דין מיוחדים בעבירות קנס", וההוראות המסוימות הצריכות לענייננו הן אלה:

"229. (א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

(1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג);

(2) הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה...

(...)

(ח) שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג).

(...)"

במרבית המקרים שנדונו, נמנע בית המשפט מלדון בגוף טענות האזרח, והפנה אותו לנסות ולהביא לביטול הודעת הקנס, גם לאחר תשלומה, וזאת מאחר שסעיף 229 (ח) קובע, שעם תשלום הקנס, הופך המשלם להיות כזה שהודה, הורשע ונשא את עונשו (בעניין זה הלכו פסקי הדין כולם בעקבות ע"א 8080/99 וקס נ' עירית תל-אביב (פורסם במאגרי פסיקה שונים באינטרנט)).

6.אלא שבנסיבות המקרה שנדון בפני (בעניין אדיב) מצאתי כי יש לאבחן אותו מזה שנדון בעניין וקס הנ"ל, שכן שם התעורר ספק בזיהוי מי שעליו הושת הקנס; המבקש טען כי לא קיבל הודעת קנס, ולפיכך לא סברתי שיש לראותו כמי שהודה והורשע, ובעיקר: עולה מן הנסיבות, כי מסירת השיקים לא היתה על דעת שייפרעו, ולפיכך אין לראות את המבקש כמי ששילם, כלל.

7.ולענייננו: המשיבה טוענת כי שלושת הסייגים שבעטיים אבחנתי את עניין אדיב מעניין וקס אינם מתקיימים במקרה הנדון עתה: אין ספק בזיהוי, אין טענה שלא התקבלה הודעת הקנס, ומשהמבקשת מסרה לא פחות מ-17 שיקים לפריסת החוב, גילתה דעתה כי כוונתה היתה לפרעם, שכן אחרת לשם מה התאמצה לפורסם כדי יכולתה הכלכלית.

8.דברי טעם בפי ב"כ המשיבה המלומדת, ובכך זאת לא אוכל לקבל את עמדתה מטעמים אלה:

א.אכן אין בענייננו ספק בזיהוי, אולם אדרבה, אין חולק כי הקנסות לא הושתו כלל על המבקשת עצמה ! כיצד אם כן ניתן לטעון שיש לראותה כמי שהודתה באשמה, הורשעה, וריצתה את עונשה ?!

ב.אמנם, פריסת החוב לשיקים עשויה היתה להעיד על גמירת דעת לשלם, אלמלי שני אלה: ראשית, רק 6 שיקים הוגשו לביצוע ונדונים בתיק שבפני, ובחומר הראיות לא בא זכרו של המספר 17 כמספר השיקים שנמסרו, ו-6 שיקים יוצרים רושם מופחת בהרבה על גמירת דעת; ושנית, המבקשת עצמה הצהירה במפורש כי מסרה את השיקים לאחר שהגובה מטעם המשיבה אמר לה כי תוכל לבטלם.

בשני העניינים, יש להדגיש, לא נחקרה המבקשת, הגם שהמשיבה יכולה היתה לעמת אותה עם תהיות אלה.