עיריית נתניה נ' גרינברג ואח'

החלטה

1.בפני בקשת רשות להתגונן בפני תביעה כספית על סך 126,621 ₪, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר על ידי המשיבה, עירית נתניה, נגד המבקשים, ה"ה שלמה ושרה גרינברג, בגין יתרות חוב בארנונה לשנים 2001-2007 ומים לשנים 2002-2003.

2.על פי הבקשה, שנתמכה בתצהירו של המבקש, סך הסכומים המרכיבים את התביעה אינו 126,621 ₪ אלא 95,264 ₪, כשסכום זה כולל ריבית והצמדה בסך של 6,200 ₪. מהסכום הנומינלי יש להפחית סך 27,960 ₪ ששילמו המבקשים במהלך השנים 2001-2009, על פי קבלות שברשותם, וסך 52,385 ₪ בגין תשלומים עליהם סיפקה המשיבה עצמה אסמכתא. מהיתרה (בסך 8,719 ₪) יש להפחית חיוב יתר בגין חישוב שטח שגוי בשיעור 11.60 מ"ר, שהוא ההפרש בין שטח הנכס על פי פנקסי המקרקעין לבין שטחו לפי חישובי המשיבה. סכום חיוב יתר זה לא הוצע במפורש בבקשה, אולם מאחר שמדובר בכ-5% משטח הנכס, יש להניח כי מדובר בסכום המתקרב לסכום היתרה על פי החישוב דלעיל. מעבר לאמור, לשיטת המבקשים, יש לתת להם רשות להתגונן מהטעם שהמשיבה סירבה למסור בידיהם מסמכים מפורטים שעליהם יוכלו לבסס את הגנתם, והסתפקה בפלט מחשב יחיד.

3.דיון התקיים בפני ביום 2/2/09, וכאמור בפרוטוקול, נעשה ניסיון ממושך אך עקר להביא את הצדדים לכדי תמימות דעים בהבנת מסמכי המשיבה, ובכך לייתר את הדיון.

4.המבקשים דבקו בטענותיהם, המשיבה ויתרה על חקירת המבקש, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. קודם להגשת הסיכומים, ולאחר קבלת רשות ביהמ"ש צרפו המבקשים מכתב של ב"כ המשיבה, מיום 11/6/00, על פיו הם נדרשים לשלם חוב בסך 7,184.50 ₪ למשיבה. בכך ביקשו המבקשים לבסס את עמדתם, כי התשלומים ששולמו בשנים 2001 – 2007 לא נועדו לכסות חובות עבר, שכן לא היו חובות עבר משמעותיים. יוער, כי המשיבה ויתרה על חקירת המבקשים גם ביחס למסמך זה.

5.בסיכומי המבקשים, חוזרים הם על טענותיהם, ואילו המשיבה בסיכומיה טוענת כי כל חישובי המבקשים מופרכים ונעוצים באי הבנה של תדפיסי החשבון שנמסרו להם. לא אכנס לפרטי החישובים, אולם אעיר, לשם הבהירות, שסכום התביעה נגזר מהסכומים שמפרטים המבקשים, אולם סכומים אלה המשיכו לצבור ריבית, ועל כן סך סכום התביעה נכון; סכומי התשלום הנטענים על פי קבלות מופיעים גם בתדפיסים, ולכן נעשה ניסיון לנכותם פעמיים; סכומי התשלום על פי התדפיסים נוכו מיניה וביה מסכום התביעה, ועל כן אינם נכללים בו, כלל. באשר לחישוב השטח, מפנה המשיבה להוראות סעיף 3 (א) (2) לחוק הרשויות המקומניות (ערר על קביעת ארנונה כללית) ה'תשל"ו-1976, וטוענת כי הטענה נתונה לסמכותו הייחודית של מנהל הארנונה. אף למכתב ב"כ המשיבה משנת 2000 לא ניתן לייחס חשיבות, לשיטת המשיבה, שכן אין בו כל ראיה כי הוא ממצה את סך חובות המבקשים למשיבה לאותו מועד, וממסמכים אחרים ניתן ללמוד שאכן לא כך היה.

6.דין הבקשה להידחות, מטעמי המשיבה. למעשה, כפי שניסיתי להבהיר למבקש בדיון שהתקיים, אין ולא היה כל יסוד לבקשה מלכתחילה. אמנם, אופן עריכת החישובים בתדפיס המשיבה אינו כזה המובן לכל הדיוט, אך גם לא נדרשת ידיעת ח"ן כדי להבינו לאחר עיון, ובשום שלב לא נטען כי בקשה להסברים כאלה הועברה למשיבה ונדחתה, או כי איש מקצוע מטעם המבקשים ביקש להבינם ולא עלתה בידו.

טענות על פי חישובים כאלה, או אי הבנתם, יכולות לשמש יסוד למתן רשות להתגונן רק אם הן מובאות כך, שניתן לבסס עליהן הגנה של ממש, ואפילו היא דחוקה. לצורך כך היה מקום להתייחס באופן מסודר לא רק לראיות לתשלומים שבוצעו, אלא גם לאופן בו חושבו אלה בספרי המשיבה, כביכול באופן שגוי. לא כך נעשה במקרה דנן.

7.באשר לחישוב השטח, אכן, כידוע, הסמכות לדון בטענות השונות המועלות כנגד חיוב בארנונה נתונה למנהל הארנונה, בהתאם להוראת סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. בית המשפט מוסמך לדון רק בטענות כי הנתבע אינו מחזיק בנכס, זאת לאור ההוראה המקובצת של סעיף 3(א)(3) וסעיף 3(ג) לחוק הנ"ל, שזה לשונם:

"3. השגה

(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(...)

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות;

(...)

(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה."

כאמור בחוק, העלאת הטענה אפשרית רק ברשות בית המשפט, ובהתאם לפסיקה, רשות זו לא תינתן כדבר שבשגרה (ר' ע"א 4452/00 ט.ט. נ. עיריית טירת הכרמל, פד"י נ"ו(2) 773, בעמ' 780).

8.בהינתן ההקשר ושאר הערותי, לא מצאתי כי במכתב ב"כ המשיבה מיום 11/6/00 יש כדי להקים לבדו הגנה ראויה בפני התביעה, ואין אלא לקבוע כי מדובר בהגנת בדים, וכי אין למבקשים כל הגנה בפני התביעה.

9.אני דוחה את הבקשה, איפוא. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסך של 3,600 ₪ בצירוף מע"מ. ניתן בזה פסק דין על פי כתב התביעה. ב"כ התובעת רשאית להגיש פסיקתה לחתימתי. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: