עיריית נתניה נ' ברנס

גזר דין

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ניהול עסק של מסעדה ומכירת משקאות משכרים (להלן: "העסק"), החל משנת 2007 לפחות, וזאת ללא רישיון עסק כדין.

2.כתב האישום הוגש בשנת 2008, באוקטובר 2010 התקיים דיון ההקראה, ומועדי דיון נוספים שנקבעו נדחו מעת לעת, בעקבות בקשות שונות ביוזמת הנאשם. באוקטובר 2012 נשמעו ראיות התביעה ובדיון האחרון, במסגרת עסקת טיעון שהושגה בין הצדדים, חזר בו הנאשם מכפירתו, הודה בעובדות כתב האישום והורשע על פי הודאתו.

3.במסגרת עסקת הטיעון הוסכם בין הצדדים על מתן צו סגירה נדחה לעסק, אשר ייכנס לתוקף ביום 1.11.13, אלא אם יוצג עד לאותו מועד למחלקת רישוי עסקים בעיריית נתניה, אישור כיבוי אש על העדרה של התנגדות של גורם הרישוי הנ"ל להוצאתו של רישיון עסק לעסק. יתקיים התנאי כאמור כי אז יכנס צו הסגירה לתוקף ביום 2.7.15..

4.מועד כניסתו לתוקף של צו הסגירה כמתואר לעיל נקבע בהתאמה לצווים אחרים, שניתנו בקשר למבנה בו מצוי ומנוהל העסק, בהליכי משפט שהתנהלו במקביל כנגד הנאשם, שהינו השוכר של המבנה וכנגד בעל זכויות במבנה (להלן: "המשכיר").

הצו האחד ניתן בתביעת פינוי שהגישה עיריית נתניה כנגד הנאשם והמשכיר בת"א 4851/07 בבית משפט השלום בנתניה (להלן: "ההליך האזרחי") בו ניתן צו פינוי נדחה, למועד הנזכר לעיל (יולי 2015, להלן: "צו הפינוי").

הצו השני הינו צו הריסה של חלק מהמבנה בו מנוהל העסק, שניתן כחלק מגזר דין בתיק עמק 2213/06 בו הואשם הנאשם, ביחד עם המשכיר, בביצוע עבודות בניה במבנה והשימוש בו. מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה נקבע אף הוא, תוך זיקה למועד צו הפינוי, ליולי 2015 (להלן: "צו ההריסה").

5.מאחר והמבנה משמש מזה שנים את העסק, ובשים לב להחלטות דלעיל על פיהן ייכנסו צו ההריסה וצו הפינוי לתוקף ביולי 2015, שנועדו לכאורה לאפשר לנאשם ולמשכיר את השימוש בנכס עד למועד כניסתם לתוקף של הצווים דלעיל, אך סביר ומתבקש כי מועד כניסתו לתוקף של צו הסגירה של העסק יותאם אף הוא לאותו מועד, בכפוף להעדרם של אינטרסים המחייבים את סגירתו קודם לכן אשר המענה להם ניתן בחוק רישוי עסקים.

עקרון זה משתקף בהסכמה שהושגה בין הצדדים במסגרת עסקת הטיעון, אותה אני מקבלת.

6.עוד הוסכם בין הצדדים על הטלתם של עונשים כספיים, כפי שייקבעו על ידי בית המשפט, לאחר טיעון בעניין זה.

7.בטיעונה לעונש צויין על ידי המאשימה כי כפי שעולה מפסק הדין בו ניתן צו ההריסה בשל עבודות הבניה החורגות, מדובר במבנה אשר נמסר למשכיר על ידי עיריית נתניה, בשטח של כ-35 מ"ר לצורך ניהולו של קיוסק. הלכה למעשה, לפחות משנת 2007 מנהל הנאשם במקום עסק של מסעדה, במבנה שהחלק הארי שלו (כ-93 מ"ר) נבנה על ידו שלא כדין וללא היתר. נטען כי די בטעם זה על מנת להוות מניעה לקבלתו של רישיון עסק, כשבנוסף התקיימה גם התנגדות של גורם רישוי נוסף להפעלת העסק במתכונתו הנוכחית – התנגדות כיבוי אש. הפעלה של העסק במתכונת זאת, ככל שמדובר בחריגת הבניה דלעיל, מתקיימת כבר מזה שש שנים לפחות , וצפויה להמשיך ולהתקיים כשנתיים נוספות.

בשים לב לסוג העסק, לשנות הפעלתו הארוכות ללא רישיון עסק, ולנסיבות בהן נבצר מהנאשם לקבל רישיון עסק, הכל כמתואר לעיל, עותרת ב"כ המאשימה להטלתו של קנס שלא יפחת מ-15000 ₪, ולהתחייבות להמנע מעבירה על חוק רישוי עסקים בסך של 50000 ₪, לתקופה שראשיתה ביום כניסתו לתוקף של צו הסגירה כאמור בסעיף 5 לעיל.

8.בטיעון לעונש מטעם הנאשם, שנשמע מפי ב"כ הנאשם והנאשם עצמו נטען:

המקרקעין בהם נמצא המבנה, אשר היו מיועדים לשצ"פ, הועברו לאביו של המשכיר דהיום על ידי עירית נתניה, ללא הרשאה ממשרד הפנים, והאב בנה על המקרקעין את המבנה הראשוני, שיועד ל"קיוסק", בהיתר. משהתבררה התנגדותו של משרד הפנים לאותה העברה לא ניתן יהיה לקבל רישיון עסק לעסק משום הכשלים שתוארו לעיל במישור התכנון והבניה.

על הנאשם לשאת במקביל בתשלומו של קנס בסך של 35,000 ₪ שהוטל עליו בהליך בו ניתן צו ההריסה בגין הבניה החריגה. מדובר בנאשם דל אמצעים, העובד המרכזי בעסק הינו אביו, כיום בן 74. מזנון פשוט שהנאשמים מתקשים למצוא בו את פרנסתם, קל וחומר לממן מהכנסותיו קנסות בסדר הגודל של זה שהוטל וזה לו עותרת המאשימה בהליך שבפני.

נטען כי בנסיבות אלה ראוי להטיל על הנאשם קנס סמלי בסכום של 500 ₪.

9.נסיבות העברת הקרקע למשכיר על ידי עירית נתניה ובנייתו של המבנה בהיקפו וביעודו המקוריים אינם רלוונטיים לדעתי להכרעה בסוגיית גובה הקנס. אלה נוגעים בעניין לצורך הבנתו של ההסדר הכולל שהושג וטעם תקופת הדחיה הארוכה והלא שכיחה עד למועד כניסתם לתוקף של צו הפינוי, צו ההריסה וצו הסגירה.

ככל שמדובר בגובה הקנס בהליך שבפני הרי שזה מוטל על בעל העסק, ולא על המשכיר שהיה בעל דברה של עירית נתניה בכל הנוגע להעברת המקרקעין. כמו כן, העסק נשוא הדיון אינו דומה עוד ל"קיוסק" המקורי לו ניתן בעבר היתר הבניה, ועבודות בניה בהיקף גדול, אשר תוארו על ידי הנאשם עצמו בהליך אחר שבין הצדדים כעבודות שהפכו את העסק מקיוסק קטן למזנון גדול, בוצעו על ידי הנאשם, ללא היתר בניה, לפני התקופה הרלוונטית לכתב האישום שבפני.

זאת ועוד, גם במועד מתן גזר הדין אין בידי הנאשם אישור של כיבוי אש להעדרה של התנגדות של גורם הרישוי הנ"ל למתן רישיון עסק באופן שהמניעה להוצאתו של רישיון כאמור אינה נעוצה במלואה בהתנגדות של אגף ההנדסה להוצאתו של רישיון עסק וטעמיה.

10.בשולי הדברים ובהמשך לטענה שהועלתה על ידי הנאשם במהלך ניהול ההליך כי מדובר בזוטי דברים יובהר כי אינני מקבלת טענה זאת. כמתואר לעיל הנאשם עצמו התייחס לעסקו כאל קיוסק קטן שהפך למזנון גדול, העסק תואר אגב הדיון, בלשון חופשית כ"מסעדת פועלים", ומעדויות התביעה שנשמעו בטרם הושג הסדר הטיעון עולה כי במקום עיבוד של בשר חי הבא לידי ביטוי בהכנתם של שניצלים, ואין מדובר בקיוסק המוכר כריך של טונה, הבא גם הוא בגדר מזון מהחי. כלל נסיבות המקרה אינן תומכות בטענה של זוטי דברים, לא רק כטענת הגנה מפני האישום אלא ששיקול כאמור אינו מתקיים גם בכל הנוגע לחומרת העבירה הרלוונטית למישור הענישה.