עיריית נתיבות נ' מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון ואח'

החלטה

הנתבעת (להלן: "המדינה" ו/או "המבקשת") עותרת להורות לתובעת (להלן: "העירייה" ו/או "המשיבה") לתקן כתב טענותיה, כך שבמסגרתו תהא רשאית התובעת לדרוש השבה ופיצוי בגין נזקים והוצאות שהוצאו על ידה בעבור תחזוקה שוטפת ותיקונים במערכות המים העירוניות, זאת עד למועד הגשת כתב התביעה המקורי במובדל ובמאובחן מעלויות שלטענת העירייה הוצאו לאחר המועד האמור.

עוד נטען כי הואיל ומערכות המים של העירייה עברו ממנה לתאגיד המים "מי אשקלון", בהתאם לחוק תאגידי מים וביוב התשל"א – 2001 (להלן:"החוק"), עברה האחריות בגין מערכות אלו לתאגיד המים החל מחודש 7/2010, כך שממועד זה ואילך, חדלה העירייה לשאת בנטל באשר למערכות אלו.

הנתבעת מוסיפה ומציינת כי, להבנתה, סמכות השיפוט בתובענה נתונה לבית משפט השלום הואיל וסכום הפיצוי הנטען, בגינו רשאית העירייה להישמע, אינו עולה על סך של 656,039 ₪, נכון למועד הגשת התביעה.

בעלי הדין השונים פעלו להגיש תגובותיהם לבקשה, לרבות, תשובת הנתבעת לתגובת העירייה ולתגובת צד ג' 1.

יצויין כי בהחלטתי מיום 20.9.11, הוריתי על קביעת ההליך לשמיעה ובין היתר ליום 15.5.12.

כרקע הדרוש להכרעה, אציין כי בהליך עיקרי זה, הגישה עיריית נתיבות תביעה נגד משרד השיכון, לפיה, זה האחרון, התקשר בהסכמים עם קבלני משנה לצורך ביצוע עבודות פיתוח בשכונות מגורים חדשות בעיר נתיבות, ובכלל זה התקנה והפעלה של מערכות מים, אלא שלימים, כך על פי הנטען, התגלו במערכות המים הנ"ל פגמים מהותיים, חוזרים ונשנים, לגביהם עותרת העירייה לפיצוי בגין נזקים כספיים שנגרמו לה שמקורם בליקויים השונים שהתגלו במערכות אלה, לצד דרישה לחיוב הנתבעת להחליף את מערכות המים האמורות על רכיביהן השונים, ולמצער, פיצוי העירייה כדי עלות החלפתה של אותה צנרת.

עיקר טענות המבקשת/הנתבעת:

הנתבעת מפנה לכתב התביעה של התובעת, במסגרתו נתבקשו סעדים כספיים ו/או "צו עשה", מכח העובדה כי מערכות המים, העומדות בבסיס המחלוקת, הוקמו על ידי הנתבעת, כאשר העירייה טענה כי היא נדרשת לתקן בעצמה ועל חשבונה את התקלות החוזרות ונשנות במערכות המים.

לטענת הנתבעת לאחרונה, ולאחר הגשת כתב התביעה, הועברו מערכות המים, מושא הליך זה. לאחריות תאגיד המים "מי אשקלון", זאת בהתאם לחוק תאגידי מים וביוב וזה בנטל אספקת המים בעיר נתיבות, תחזוקת מערכות המים, ביצוע תשלומים בגין שווי המים ותחזוקת המערכות וגביית תשלומים עבור צריכת מים ובכלל זה, עלות הקמת מערכות חדשות.

במצב דברים זה סבורה הנתבעת כי לעירייה לא נותרה עילת תביעה, בוודאי לא לאחר 7/2010 , אז הועברה האחריות לתאגיד המים, שהוקם.

על-פי הנטען, העירייה הצטרפה לתאגיד המים ובכלל זה העבירה את כלל מערכות המים לאחריות התאגיד, החל מחודש 07/2010 ואולם, עודנה ממשיכה לטעון להוצאות ולנזקים שנגרמים לה בגין מערכות אלה, מקום בו חדלה לשאת בנטל זה.

בהקשר זה טוענת הנתבעת, כי אף אם נניח כי לעירייה עילת תביעה לכאורה, ערב הקמת התאגיד, כי אז, עילה זו, המתייחסת לנזקי עתיד, לא תוכל להוסיף ולהתקיים מעת כינונו של תאגיד המים.

הנתבעת מפנה לסעיף 139 לחוק, שכותרתו "ביטול סמכויות הרשות המקומית", הקובע, בין השאר, כי "החל ביום תחילת פעילות החברה, תהיה כל אחת מן הרשויות המקומיות שבתחום החברה משוחררת מחובותיה לאספקת שירותי מים ושירותי ביוב וכן מחובותיה לביצוע פעילות נוספת שהיא העבירה לחברה ויינטרלו ממנה סמכויותיה על פי כל דין בכל הנוגע לאספקתם ולהטלה ולגביה של תשלומי חובה בקשר אליהם".

הוראת החוק הנזכרת, מורה מפורשות, כך נטען, כי מיום הקמת התאגיד בתחום הרשות המקומית, זו האחרונה, משוחררת מכל חובותיה לאספקת שירותי מים וביוב ואף יינטלו ממנה כל סמכויותיה, על פי כל דין, בכל הנוגע להטלתם ולגבייתם של תשלומי חובה בזיקה לשירותי מים וביוב.

הנתבעת סבורה כי משהוסרה האחריות מעל כתפי העירייה בכל הקשור לתחזוקת מערכות המים והביוב, הרי שהפסדי מים, הקמת מערכות חדשות או חלופיות לצד הערכת שווי המערכות הקיימות, יכול ויידרשו אך באספקלריה לתקופה בה היתה העירייה אחראית לכך, אחריות שכאמור ניטלה ממנה ב-7/2010, עת הוקנו סמכויותיה לתאגיד המים שהוקם.

הנתבעת טוענת כי העירייה נהגה בחוסר תום לב, עת נמנעה מלהביא לידיעת הצדדים וביהמ"ש את העובדה כי הוקם תאגיד מים וכי מרגע הקמתו, ניטלה ממנה כל אחריות למערכות הנזכרות.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הואיל והעירייה לא עתרה לפיצול סעדיה, היא מנועה כעת מלתבוע בגין נזקי עתיד והואיל והאחריות בגין מערכות אלה הועברה לתאגיד המים, לא רשאית העירייה לתבוע נזקים "צופי פני עתיד" זולת, נזקים ישירים לתקופת העבר, דהיינו עד למועד הגשת התובענה, לראשונה.

בהקשר זה מדגישה הנתבעת כי העירייה לא ביקשה לתקן כתב תביעתה לצורך הכללת הנזקים שהתגבשו לאחר הגשת תביעתה והכללת נזקים אלו במסגרת התצהירים, היא פעולה נפסדת, שלא לדבר על היותה אסורה בבחינת "הרחבת חזית".

לטענת הנתבעת יש להעמיד המחלוקות והפלוגתאות באורם הנטען וזה, נוגע כאמור לנזקים שהתגבשו בעבר ועד למועד הגשת התובענה וסכומים אלו, אינם עולים על תקרת סמכות השיפוט של בית משפט שלום.