עיריית נצרת עילית נ'

החלטה

1.בפניי בקשה לביטול גזר הדין אשר ניתן בעניינו של המבקש ביום 26.11.06. יוער כי הבקשה הנכונה אליה צריך בית המשפט להזדקק עתה היא ביטול פסק הדין, היינו הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו ביום 26.11.06, בהיעדרו של המבקש. יחד עם זאת, אתייחס לבקשה כאן כאילו היא באה בגדרה של בקשה לביטול פסק הדין, גם גזר הדין וגם הכרעת הדין.

2.ביום 26.11.06, כאמור, וכפי העולה מפרוטוקול הדיון הרלוונטי, הגיש ב"כ המשיבה לבית המשפט אישור מסירה בעניינו של המבקש, ולפיו עולה לכאורה כי המבקש זומן כדין לדיון הרלוונטי ולא התייצב. בנסיבות אלו, עתר ב"כ המשיבה לדון את המבקש בהיעדרו.

3.נוכח אישור המסירה שהוגש ואשר ממנו עולה כי ההזמנה נמסרה לרעייתו של המבקש, הרי שהונחה בפני בית המשפט ראית זימון כדין ובהיעדרו של המבקש, הכרעתי את דינו והרשעתי אותו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום בעניינה הדבקת מודעות בתחנת אוטובוס, עבירה על חוק עזר לנצרת עלית (מודעות ושלטים), סעיף 2 א' לחוק.

4.בזיקה לקנס המקורי, בזיקה לעמדת המאשימה, השתתי על הנאשם בהיעדרו קנס בסך 600 ₪. עוד נקבע כי הקנס ישולם עד ליום 25.12.06, היינו כמעט כחודש ימים לאחר מועד גזר הדין, שאם לא כן, יישא בתוספת פיגורין כדין. בסיפא גזר הדין קבעתי עוד, כי המזכירות תמציא העתק מפרוטוקול זה לנאשם.

5.ביום 10.10.10, היינו כ-4 שנים לאחר מתן פסק הדין האמור, הוגשה בקשה לביטול גזר הדין. בהמשך, ביום 11.10.10 הוגשה בקשה לעיכוב ההליכים אשר קמו מכוח גזר הדין האמור.

בהחלטה אשר ניתנה על ידי ביום 11.10.10 הועברה הבקשה לתגובת המשיבה. יוער, כי הבקשה הוגשה פעם נוספת ביום 12.10.10. בהיעדרי, ניתנה החלטה ע"י כב' השופט פורת בדבר עיכוב הליכי גביה עד ליום 17.10.10 וזאת כדי לאפשר למבקש להביא את עניינו בפני בית המשפט.

6.ביום 17.10.10 ולאחר שהוגשה תגובת המשיבה ניתנה החלטה על ידי ולפיה נקבע מועד לדיון בבקשה דנן במעמד הצדדים ליום 19.10.10.

7.היום, 19.10.10, נשמעו טיעוני הצדדים, אשר טענו זה בכה וזה בכה, וכן הפנו את בית המשפט להוראת החוק מכאן, ולאסמכתאות ולטיעונים הרלוונטיים מכאן.

8.הבקשה בפניי באה אפוא בגדרו של סעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982, (להלן: "החוק").

בהתאם להוראת סעיף 130 רשאי בית המשפט להורות על ביטוח גזר דין שניתן, לרבות הכרעת דין, אם נוכח כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של הנאשם במועד האמור, או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. ראה בעניין זה סעיף 130 (ה) לחוק. השאלה הצריכה בחינה עתה היא האם הבקשה שבפנינו עולה היא בגדרם של התנאים החלופיים הקבועים בסעיף 130 כאמור, לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות המבקש.

9.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי הבקשה שבפניי אינה באה בגדרו של מי מהתנאים הקבועים בסעיף 130 כאמור, ומשכך, דינה להידחות ואלה הנימוקים.

ראשית אציין, כי כאמור, פסק הדין אשר ניתן בהיעדר התייצבות הנאשם, הוא המבקש, ניתן ביום 26.11.06. מאז חלפו כ-4 שנים, שעה שהמבקש לא עשה דבר כדי לפעול לביטולו של פסק הדין, בסמוך לאחר מועד הינתנו. אוסיף ואציין בהקשר זה, כי גם לגרסת המבקש, הרי שעובדת הינתן פסק הדין הודעה לו במהלך שנת 2010 וגם מהמועד האמור (לכל הפחות, חודש מאי 2010), בחר המבקש שלא לפעול, לא התפנה מעיסוקיו כדי להגיש בקשה כאמור, ואך לאחר מספר חודשים ממועד זה, ראה המבקש לפנות מזמנו היקר ולהגיש את הבקשות הן מסוג הדיון שבפניי. כלומר, למרות שחלפו 4 שנים, תקופת זמן ניכרת המהווה שיהוי הצריך ממן העניין, הרי שגם לאחר שהודע למבקש עובדת קיומו של פסק הדין, כך לגרסתו, בחר שלא לפעול בסמוך לאחר מכן, והשתהה חודשים נוספים לאחר דבר היוודע מתן פסק הדין. יחד עם זאת, אציין כי אינני רואה לקבוע מסמרות באשר למועד היוודע מתן פסק הדין בהיעדר המבקש, שכן מהאמור לעיל עולה, כי בהתאם להחלטתי מיום 26.11.06, והן מאישור המסירה שהוגש עולה כי המבקש ידע על מועד הדיון כאמור, ובהתאם להחלטתי היה על מזכירות בית המשפט להמציא את הפרוטוקול למבקש בסמוך לאחר הינתנו.

10.זאת ועוד, כפי העולה מאישור המסירה שהונח בפניי, הרי שהמבקש זומן כדין לישיבת יום 26.11.06, שעה שרעייתו לכאורה חתומה על אישור המסירה ובכל זאת בחר המבקש שלא להתייצב כנדרש. המבקש טען בפניי היום לאחר שהצבעתי בפניו על אישור המסירה שהוצג ועל חתימת רעייתו, כי אין המדובר בחתימה של רעייתו. על כל הכבוד, לא אוכל להזדקק לטענה זו לגופה, שעה שלכאורה הונחה בפני בית המשפט ראיית זימון כדין וחזקת ה"כשרות" הקמה לפקיד המסירה בעניין זה. מעבר לאמור, אציין כי לא ניתן גם היום, 4 שנים לאחר ביצוע המסירה האמורה, כדי לבחון לגופו של עניין, האם אכן מדובר בחתימת רעייתו של המבקש על אישור המסירה, אם לאו, הן בשל העובדה כי כלל אינני בטוחה שניתן לאתר את פקיד המסירה הרלוונטי, תקופה ניכרת לאחר המועד האמור, וגם אם זה יאותר, כלל אינני בטוחה אם הוא זוכר מסירה שגרתית לכאורה, אשר אירעה 4 שנים לאחר מכן. במצב דברים זה, הרי שלא ניתן הלכה למעשה, נוכח השיהוי הרובץ לפתחו של המבקש, לבחון את טענות המבקש בעניין זה, ולפיכך אין למבקש להלין בהקשר זה, אלא על עצמו.

11.זאת ועוד, נוכח השיהוי הניכר הרובץ לפתחו של המבקש, כאמור, הרי שנגרם הלכה למעשה "נזק ראייתי" למשיבה ואיזון ראוי בין מכלול האינטרסים הנלחמים על הבכורה בעניין זה, מוביל למסקנה כי ידו של המבקש על התחתונה. כך אציין, כי משמעות קבלת בקשתו של המבקש לביטול פסק הדין הינה החזרת המצב לקדמותו, היינו קיום כתב האישום בפני בית המשפט ודרישת המאשימה להוכיח מעבר לכל ספק סביר הנדרש בפלילים את המיוחס למבקש בכתב האישום. היום, כ-4 שנים לאחר המועד הרלוונטי, הרי שנגרם הלכה למעשה "נזק ראייתי" בלתי מידתי למשיבה, אשר יש בו כדי לעקר את יכולת המשיבה להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחה, ומשכך, הרי שהנזק שייגרם בעניין זה אינו מידתי באיזון הראוי הנדרש.

12.בנסיבות אלו, לא הניח המבקש דעתי בדבר העובדה כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, נוכח אישור המסירה הלכאורי שהונח בפני לעניין זה, נוכח השיהוי בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, נוכח העובדה כי גם לגרסת המבקש, הוא שקד על שמריו משך חודשים נוספים ונוכח העובדה כי גם בפרוטוקול הדיון ובגזר הדין שניתן, ניתנה שהות של כחודש ימים לפעול לתשלום הקנס וכן ניתנה החלטה בדבר המצאת הפרוטוקול. משכך, הרי שניתנו למבקש די והותר הזדמנויות לפעול, הן לתשלום הקנס המקורי, והן לביטול פסק הדין.

המבקש לא פעל באף אחת מהאופציות החלופיות הללו. כך לא פעל לתשלום הקנס, וכך לא פעל להגשת הבקשה במועדה.

13.לא זו אף זו, בגדרו של סעיף 130 נדרש בית המשפט לבחון האם הבקשה לביטול פסק הדין נדרשת כדי "למנוע עיוות דין". עם כל הכבוד, סבורה אני כי גם בגדרו של תנאי זה לא עומד המבקש שכן עסקינן כאמור, מבלי להקל בכך ראש, בעבירה של ברירת קנס, אשר אין בה כדי להחתים את המבקש "בפלילים" בשים לב לנפקותה של הרשעה כזו. כך אציין עוד כי הקנס המקורי שהושת על המבקש במסגרת גזר הדין בא בגדרו של הקנס המקורי ותו לא, ולא הושת אפוא עונש בלתי מידתי בנסיבות העניין, מכוח גזר הדין המקורי.

לא זו אף זו, כפי שפירטתי באריכות לעיל, למבקש ניתן יומו די והותר, הן על דרך זימונו כדין, הן על דרך השהות הנוספת שניתנה בגזר הדין לתשלום הקנס, אשר במועד זה ובגדר זמן זה, יכול היה המבקש לפעול גם לביטולו של גזר הדין.

זאת ועוד, גם אם אקבל את גרסת המבקש, הרי שבפועל גם כאשר נודע לו דבר קיומו של החוב ופסק הדין, בחר שלא להתפנות מעיסוקיו והמתין עוד מספר חודשים עד שנמצא לו הזמן להגשת הבקשות נשוא הדיון כאן.