עיריית לוד נגד אימפקט בקרה

פניי כתב תביעה שהגישה עיריית לוד ובו היא תובעת מהנתבעת , חברת אימפקט בקרה וניהול נתונים פיננסיים בע"מ , השבה של הסך של 25,798 ₪ נכון למועד הגשת כתב התביעה ביוני 2013. בטענה שהתשלום הועבר כשכר טרחה לנתבעת על פי הסכם בין הצדדים ממרץ 2010 וכי כאמור בסעיף 8 לכתב התביעה בדיעבד התברר לעירייה כי אין בנמצא אישור לכך שהזיכוי הנטען שבגינו שולם שכר הטרחה ולכן זכאותה , ציטוט מכתב התביעה "לקבלת החזרים מוטלת בספק" . והנתבעת מצידה עומדת על עמדתה כי הזיכויים בדין התקבלו והיא היתה זכאית לשכר הטרחה ששולם לה ואין מקום להשבת מי מהכספים . בית המשפט אמור להכריע האמנם שולמו הכספים בהתאם לסעיף 3.1 להסכם כמתחייב מההסכם או שמא שולמו לכאורה בטעות ע"י העירייה או ע"י הטעיית ודינם להיות מושבים לתובעת .

הנתבעת כאמור לעיל בכתב הגנתה חלקה על דרישת התובעת להשבת הסכומים ששולמו לה כשכר טרחה . טענה כי יש למחוק את התביעה על הסף מכיוון שהוגשה ללא כל אישור הגורמים המוסמכים בעירייה . הנתבעת טענה שהתביעה הוגשה משיקולים זרים , בהם נגוע רואה חשבון גבע . שכן הוא שותף בחברה שמתחרה עם הנתבעת במתן השירותים להחזר זיכויים . ולגבי התביעה המהותית טענה הנתבעת שהתובעת , בסעיף 22 בכתב ההגנה , הטעתה באופן חמור את בית המשפט וטענה שעל פי העובדות והמכתבים שהוחלפו בין הצדדים אין מקום להשבת הכספים ועמדתה של העירייה היא בגדר התחמקות מהתחייבות חוזית .

בתיק התקיימה ישיבה מקדמית בפני כבוד השופטת לוי שבה נעשה ניסיון לסיים את המחלוקת ללא הצלחה והוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם שני הצדדים . מטעם התובעת תצהיר ע"י גזבר העירייה ורואה חשבון גבע . ומטעם הנתבעת תצהירו של מר אלקובי שאליו צורפו מכתבים של מומחים שכונו בדיון היום חוות דעת . כבוד השופטת לוי קבעה בישיבה המקדמית שתיערך ישיבה נוספת אליה תוזמן עובדת הביטוח הלאומי , גברת מור , כדי לנסות לאחר שמיעת דבריה לייתר את שמיעת הראיות בתיק . אכן התקיימה ישיבה מקדמית נוספת שבה עקב מחדלי התובעת גברת מור לא התייצבה שכן היתה בחו"ל וטענה שנודע לה על הדיון ממש בסמוך לקיום הישיבה . התובעת הסכימה במעמד אותו דיון להצעת פשרה שהציע בית המשפט . הנתבעת דחתה את הצעת בית המשפט . ולכן לא היה מנוס מקיום ישיבה שבה יישמעו הראיות וכמובן תעיד גברת מור . היום התקיימה ישיבה זו שנפתחה בכך שגברת מור ענתה על שאלות בית המשפט , ב"כ התובעת וב"כ הנתבעת . מדבריה הבין בית המשפט כי בוצעו מספר תיקונים שוטפים ע"י מי מטעם העירייה שבגינם ברישומים של הביטוח הלאומי נוצר זיכוי . אולם לשאלת בית המשפט הדגישה כי מדובר בתיקונים לכאוריים הכפופים לכך שהביטוח הלאומי יבדוק על פי המועדים הקבועים בחוק זיכויים אלה וככל שימצא שאינם בדין ידרוש את השבתם וייתכן שאף עם ריביות . גברת מור המשיכה והעידה שבשלב מסוים התקיימה ישיבה בביטוח הלאומי שבה הביטוח הלאומי חיווה עמדתו שהיא בעצם עמדה דיונית שבמחלוקת שהתגלעה בין הצדדים התובעת והנתבעת לגבי הזכאות או אי הזכאות בדין להחזרים הניתנים לנתבעת ניתן יהיה להכריע מהותית לאחר שתקבל מסמכים שונים שיבססו את ההפחתה המשמעותית שעוד אדרש לה בהמשך שבוצעה בעלויות השכר לעניין ניכויים בביטוח הלאומי של התובעת . גברת מור ציינה שהמסמכים לא התקבלו עד עצם הדיון היום . מבחינת הנתבעת התובעת אישרה שלא היה פסול בהגשת מסמכים שלא באמצעות תוכנה מסוימת . מסמכים הכוונה לענייננו לדיווחים מתקנים . אולם כאמור הסוגיה הזו אינה סוגיה מהותית שכן הסוגיה המהותית היא האם אותה הפחתה מהותית שאדרש לה בהמשך נעשתה כדין או לא . לאחר שמיעת גברת מור התברר לבית המשפט מהודעות הצדדים שהנתבעת מוותרת על חקירת העדים מטעם התובעת . והמשמעות המשפטית היא שהיא מקבלת את האמור בהם על תוכנם . מצד שני המצהיר מר אלקובי שהיה אמור להיחקר על תצהירו לא התייצב. וב"כ התובעת לא ויתר על חקירתו ולכן תצהירו נמשך מהתיק .

לכאורה די היה בכך כדי לקבל את התביעה במלואה . שכן בתיק יש תצהירים מצד אחד ואין תצהיר מצד שני . והטענה שכביכול יש בתיק שתי חוות דעת המבססות את טענת הנתבעת אינה נכונה שכן מדובר במכתבים ולא חוות דעת . אילו היו המסמכים מנוסחים כחוות דעת היה על התובעת להחליט האם היא מבקשת לזמנם לפי תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984. אולם מכיוון שמדובר במכתבים , מרגע שהמצהיר שהמכתבים צורפו כנספחים לתצהירו לא התייצב גם המכתבים נמשכים מהתיק . בית המשפט הציע לצדדים לאור הקושי הדיוני שעומד בפני הנתבעת לשקול את הצעת בית המשפט להגיע לפשרה . אולם הנתבעת עמדה על דעתה שיש להכריע בתיק ללא פשרה ולכן בית המשפט עובר כעת לשלב הדיון וההכרעה .

כפי שכבר נאמר , על בסיס המחדלים הדיוניים של הנתבעת , דהיינו מצב בו בתיק יש תצהירים שהנתבעת ויתרה על חקירת המצהירים בהם ואין כל תצהיר מטעם הנתבעת , וודאי שלא חוות דעת כנטען . די היה בכך כדי לקבל את התביעה . מה גם שדבריה של העדה , נקרא לה החיצונית מהביטוח הלאומי , מבססת את טענת התובעת דווקא שעד עצם רגע זה לא התקבל ביסוס מהותי לטענה של הנתבעת שהזיכויים דינם לעמוד על כנם . המצב המשפטי כפי שרואה אותו בית המשפט שאכן נכרת הסכם חתום בין הצדדים שהסעיף המרכזי בו הוא הסעיף ששני הצדדים הפנו אליו . והוא סעיף 3.1 שמפאת חשיבותו בית המשפט מקריא אותו כעת  לפרוטוקול: "המזמין ישלם לחברה סכום השווה ל-19 אחוזים מסכום שיופקד בקופת העירייה בלבד . קיזוזים וזיכויים לא ייחשבו כהחזר כספי , להלן התמורה . למעט החזרים שיגיעו לעירייה כתוצאה מהבדיקה על פי חוק ויינתן אישור לקזזם" . התובעת טענה שדי בכך שהתוצאה , דהיינו הפקדת הכספים בקופת העירייה לא הושגה , כדי לקבל את תביעתה . אולם נקודת החולשה בטיעון זה שהעירייה וסיבותיה עמה מיהרה ושילמה את הכספים לנתבעת . ובכך לכאורה על דרך ההתנהגות זנחה את הטענה שכעת מושמעת . אכן גם אם רשות מקומית נופלת לכלל טעות , מכיוון שמדובר בכספי ציבור ניתן לחסור מאותה טעות ולטענת התובעת כפי שעולה מהתצהירים של התובעת , בדיעבד התברר לתובעת שהסכומים שולמו בטעות ולכן ביקשה את השבתם.

וכעת אנו מגיעים לשאלה החשובה והמכרעת בתיק עם כל הכבוד לטענות השונות . האם השינוי המהותי והמשמעותי שביצעה הנתבעת בשם התובעת , דהיינו הפחתה של כשלושה מיליון ₪ מהסך של כחמישה מיליון ₪ לסך של שני מיליון ₪ לעניין סכום השכר לניכוי באמצעות הביטוח הלאומי היה כדין או לא . עמדתה של התובעת שאין היא יכולה להניח לדברים ללא בדיקה מהותית שכן היא מסתכנת בכך שתיאלץ להיות מחויבת בדיעבד להחזיר את הכספים תוך חיוב בריבית נראית מוצדקת ביותר . והתכתובות בין הצדדים מלמדות שהעמדה הזו בשלב מסוים גם היתה מקובלת על הנתבעת . שכן במכתבו של מנכ"ל הנתבעת לתובעת בתחילת דצמבר 2012 הוא בעצם מסכם פגישה שהתקיימה קודם לכן ומאשר שהנתבעת תמציא את האישור הנדרש . דהיינו אותו אישור שניתן לראות בסיפא של סעיף 3.1 להסכם תוך 45 יום . ואני מזכיר שוב , המכתב נכתב בתחילת דצמבר 2012. וככל שלא תשיג את האישור אזי תשיב את הכסף . ואף לא העלתה טענה בעניין שבית המשפט העלה מיוזמתו שתדרוש שכר ראוי ככל שתיאלץ להחזיר את הכספים אלא ויתור מלא ומוחלט על כספים שכבר התקבלו אצלה מידי העירייה ע"י החזרתם לעירייה . מהראיות שהובאו בפני בית המשפט היום בית המשפט התרשם באופן ברור שהמסמכים הנדרשים להניח דעתה של פרנסיה של עיריית לוד שההחזרים בדין נעשו לא הומצאו עד עצם היום הזה . ובסיכומי הנתבעת בית המשפט נדרש לשאלה חשובה זו . ולמרות שלכאורה מרגע שאין עדים מצד הנתבעת בפני בית המשפט עניין זה עומד לרועץ לנתבעת , בית המשפט ביקש בכל זאת לשמוע את הבהרת ב"כ הנתבעת . וזה ביורשו כיוון שנשאר חשוף ללא ראיות מצד הנתבעת התייחס לדו"ח זיכויים שנמסר לו שהוגש מטעמה של הנתבעת לביטוח הלאומי . וכאשר נשאל האם אותו דו"ח זיכויים נמצא בתוך התיק אישר והודה שאיננו נמצא בתיק . והנה כאן שגם אם התובעת טעתה ושילמה את הכספים כשכר טרחה בטעות . הרי ההסכמה של הנתבעת מדצמבר 2012 ריפאה את טעות העירייה . שכן באותה הסכמה הנתבעת קיבלה עליה , דבר שנראה הגיוני מבחינת שני הצדדים , שאם לא יושגו האישורים שיניחו את דעת העירייה היא תשיב את שכר הטרחה . מהראיות שיש בפני בית המשפט הבוקר עולה שהאישור הנדרש לא הושג . ולכן לכאורה ומכיוון שלא הוצגו ראיות שהעירייה בסופו של יום קיבלה את הכספים לקופתה , אין מקום לתשלום שכר הטרחה על פי אותה הסכמה מדצמבר . בית המשפט כאמור לעיל העלה מיוזמתו את השאלה האם מגיע לנתבעת שכר ראוי בגין עבודתה גם אם ההסכם מבוטל . על כך טען בפניי ב"כ התובעת שהנתבעת פעלה בחוסר תום לב ונימק זאת בכך שלאחר שהושגה אותה הסכמה בתחילת דצמבר ועד עצם היום הזה הנתבעת לא סיפקה לתובעת את אותם נתונים שהביאו אותה לבצע את אותו שינוי מהותי . נראה לבית המשפט שגם אם הדברים אינם כתובים בצורה מפורשת בהסכם , ככל שהנתבעת גילתה שנפלה טעות מהותית אצל התובעת במשך שנים בדיווחיה לביטוח הלאומי , עד כדי שינוי כה מהותי של הפחתה מחמישה מיליון ₪ לכשני מיליון ₪ בעלות השכר . היה על הנתבעת להביא הדברים לידיעת פרנסי העירייה , להסביר להם את מהות הטעות שנפלה אצלם ולקבל את אישורם לביצוע הנדרש . אפשר אף אולי לראות בסעיף 2 להתחייבויות הצדדים תימוכין לעמדה זו שנראית לבית המשפט כעמדה הגיונית . שכן בסעיף 2.1 הנתבעת מתחייבת להציג בפני המזמין דו"ח ביצוע מפורט בו יפורטו ממצאי הביקורת שערכה החברה ואפשרויות החיסכון של המזמין . ייתכן ויוגשו מספר דו"חות לביצוע לגבי כל נושא או לגבי תקופות שונות . אין בתיק בפני בית המשפט דו"ח העונה לדרישת סעיף 2.1 שבית המשפט היה מצפה שבזמן אמת לפני הגשת הדיווחים מטעם העירייה הנתבעת תעלה על כתב בדו"ח לפי סעיף 2.1 את מסקנותיה כי נפלה טעות כה מהותית במשך תקופה ארוכה אצל התובעת בדיווחיה לביטוח הלאומי . יותר מזאת , אין בנמצא מסמך העונה לדרישת סעיף 2.1 גם לאחר המועד שבו בוצעו הדיווחים לביטוח הלאומי . דהיינו עד עצם רגע זה שבה ניתן פסק הדין . זה הוא מחדל שאולי גם אם אינו בבחינת חוסר תום לב מגיע עד כדי רשלנות רבתי של הנתבעת . נוסף לכך ואולי נובע מהעניין הראשון , לא הוצגו ראיות לעבודה משמעותית שהושקעה ע"י הנתבעת . כפי שצוין קודם לכן אין ראיות מטעם הנתבעת בתיק . ומכאן גם שאין ראיות לעניין עבודה שהושקעה ע"י מי , מתי ומה הם פירות אותה עבודה .

בנסיבות אלה מסקנת בית המשפט היא שדרישתה של התובעת להשבת שכר הטרחה ששולם לנתבעת ובמיוחד לנוכח הסיכום שהושג בין הצדדים בתחילת 2012 לפיו ניתנה הזדמנות סבירה והוגנת לנתבעת במשך 45 יום להמציא את האישורים הנדרשים ומשלא עמדה באותו סיכום מן הדין כי תכבד את התחייבותה בתחילת דצמבר 2012 ותשיב את הכספים . ומשלא עשתה כן ומשאין ראיות לגבי עבודה שהושקעה ע"י הנתבעת ואף יש ראיות לרשלנות רבתי מצידה של הנתבעת באופן הצגת הזיכויים וקבלת שכר הטרחה מהתובעת אין גם לפסוק שכר ראוי לנתבעת בגין עבודתה . לעניין ההוצאות . מצד אחד הנתבעת חסכה מזמנו של בית המשפט ע"י ייתור חקירות ארוכות . אולם מצד שני מן הראוי היה שמחלוקת זו תיפתר כבר באמצע שנת 2013 משחלפו אותם 45 יום והיה ברור לנתבעת שלא תעמיד את האישור הנדרש. נוסף לכך יש בכתבי טענותיה טענות קשות ביותר כלפי רואה חשבון גבע . כאשר עד שהיה אמור לבסס טענות קשות אלה שפוגעות בשמו הטוב של רואה חשבון גבע ומייחסות לו שיקולים זרים חייבו התייצבות עד שיגן על עמדה זו או לפחות חזרה מהטענות הקשות הפוגעות בשיקול דעתו המקצועי של רואה חשבון גבע . בנסיבות אלה מעבר לקבלת התביעה כולה אני מוצא לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום שכר טרחת ב"כ התובעת בסך של 7,500 ₪ , החזר האגרה וכן החזר שכר עדותה בסך 500 ₪ שנפסק היום לגברת מור .

<#3#>

ניתנה והודעה היום 23/09/2014 במעמד הנוכחים.

ההקלטה הסתיימה -

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: