עיריית לוד נ' חיים פרבמן

פסק דין

הנתבע מנהל עסק של נגרייה בעיר לוד. הנגרייה מצויה בסמוך לשכונת אלישיב, שהוקמה לפני מספר שנים. התובעת טוענת שתיק הנכס של הנגרייה נגנב או נעלם ואינה יודעת היכן הוא. התובעת תובעת את פינויו של הנתבע מהנגרייה וכן תובעת היא שישלם לה דמי שימוש ראויים בגין השימוש בנגרייה לתקופה של 7 שנים שקדמה להגשת התביעה.

כללי:

בעלי הדין:

1.התובעת היא עירייה אשר הוקמה על פי פקודת העיריות (להלן-"התובעת" או "העירייה").

2.הנתבע מנהל נגרייה במקרקעין שחלקם שייכים לתובעת וחלקם שייכים למינהל מקרקעי ישראל.

תביעת הפינוי:

3.עד לשנת 1994 דרשה התובעת מאת הנתבע לשלם לה דמי שכירות בגין הנגרייה את הסך 190 דולר ארה"ב (להלן-"דולר"). בשנת 1994 דרשה התובעת מאת הנתבע לשלם לה דמי שכירות בסך 1,450 דולר. משסירב התובע לשלם סכום זה ומשסירב לחתום על חוזה שכירות המתעלם, לטענתו, מזכות הדיירות המוגנת שלו, הגישה התובעת כנגדו ביום 23.2.1998 לבית משפט השלום ברמלה תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי ולסילוק יד. הנתבע הגיש בקשת רשות להגן וטען כי הוא דייר מוגן בנגרייה, וכי התובעת מנסה להכחיש את טענתו כי הוא דייר מוגן.

4.התובעת, כרשות מקומית, מנהלת מחלקת נכסים, ובמחלקה זו קיים תיק לכל נכס ונכס, וכל המסמכים הנוגעים לאותו נכס מאז הקמתו מתויקים בתיק זה. בישיבת יום 21.6.1999 הודיעה ב"כ התובעת כי תיק הנכס נגנב מהעירייה. בישיבת ההוכחות העיד מנהל מחלקת הנכסים של התובעת באותה עת, מר אברהם אוסטרמן. מר אוסטרמן העיד כי הוא עבד במחלקת הנכסים בעירייה משנת 1986 ועד לשנת 1999 וכי תיק הנכס לא נמצא במשרדי התובעת, וכי את כל המידע שקיבל אודות הנגרייה קיבל מקודמו בתפקיד, מר רפאל שושן או בן-שושן. בעמ' 19 לפרוטקול הדיון מיום 27.11.00 העיד מר אוסטרמן כי התיק המקורי הועבר לב"כ העירייה דאז, עו"ד י. סער (צריך להיות "סהר"), ומאז לא יודעים היכן התיק. מר אוסטרמן העיד כי ראה בתיק מכתב ששלח קודמו בתפקיד לעו"ד סהר ובו בקשה להחזיר את תיק הנכס, וכי למיטב ידיעתו התיק לא הוחזר, ונפתח תיק חדש לנכס. לאותו תיק חדש ניסה להשלים מסמכים שנמצאים במחלקה המשפטית. מטבע הדברים יש מסמכים המצויים בתיק הנכס ואינם נמצאים במקומות אחרים. את העתק המכתב של מר שושן לעו"ד סהר לא גילתה התובעת ולא העבירה העתק ממנו לבית המשפט. היוצא מכך הוא שההיסטוריה של הנכס נמחקה במחי יד אחת מספרי העירייה. לא הובאה כל עדות מטעם העירייה אילו מאמצים נעשו לקבל את התיק חזרה, למעט אותו מכתב של מר שושן. כמו כן לא הובא כל הסבר מדוע נשלח לעו"ד סהר התיק המקורי ולא נשלח אליו צילום התיק.

5.מוצג נ/1 שהוגש לביהמ"ש ביום 27.11.00 הוא מכתב מיום 4.2.1982 של עו"ד סהר לעירייה, שנוסחו כדלקמן:

" הנדון: חוזה שכירות לגבי ביתן בגוש 3959

חלקה 73

אבקשכם להביא לידנו חוזה שכירות מס' 436/13/65 עם ה"ה אהרונוב את מרכוס בדבר שכירות חלק מהביתן הנ"ל החל מ- 1.4.65, כפי שחודש מעת לעת עם ה"ה מרקוס ואהרונוב ואח"כ עם ה"ה מרקוס בלבד, וזאת כדי לעמוד על זכויותיו של חיים פרבמן בנכס."

מכתב זה מעיד כי בידי התובעת היו מסמכים אודות כל ההיסטוריה של הנכס מאז הושכר לראשונה.

נשאלת השאלה אם מר פרבמן נכנס לנעליו של מר מרקוס בשכירת הנגרייה, מדוע יש צורך לקרוא את החוזה שנחתם עם השותפות ולאחר מכן עם מרקוס, כדי ללמוד ממנו על זכויות מר פרבמן בנגרייה. משמע מכך שהטענה של מר פרבמן כי הוא דייר מוגן, נטענה כבר בשנת 1982 לכל הפחות.

6.בישיבת יום 27.11.00 הוגש גם מוצג נ/5 שהוא מכתב מיום 29.1.1985 של עו"ד אייש, היועצת המשפטית של העירייה, לראש העיר. ממכתב זה עולה בפירוש כי העירייה השכירה לנתבע את הנגרייה, וכי למעשה הסכימה לבניית התוספות להן טענה העירייה, וכל השאלה הייתה האם לפטור את הנתבע מתשלום דמי שכירות עבור תוספות הבנייה, ואז יש להחתים את הנתבע על מסמך שתוספות הבנייה ייהפכו לרכוש העירייה. מכתב זה מצביע בעליל כי העירייה אכן השכירה את הנגרייה למר פרבמן, ידעה על תוספות הבנייה והסכימה להן.

7.בפסק הדין מיום 22.4.02 קיבלה כב' השופטת צבר את תביעת העירייה והורתה לנתבע לפנות את הנגרייה ולסלק ידו ממנה.

8.הנתבע הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א על פסק הדין של כב' השופטת צבר. הערעור נדון בתחילה בבית המשפט המחוזי בת"א, ועם הקמת בית המשפט המחוזי מרכז, הועבר הערעור אליו וסומן ע"א 1430-08-07. במסגרת הערעור הגיש הנתבע בקשה להגשת ראיות נוספות ולהוסיף טענה משפטית שהמערער הוא בעל רשות שימוש בלתי הדירה. בהחלטתו מיום ט"ז אדר ב' (23.3.08) קיבל בית המשפט המחוזי בחלקה את בקשת הנתבע להוספת ראיות, וכן קיבל את בקשת הנתבע להוסיף את הטענה המשפטית של רשות שימוש בלתי הדירה. בית המשפט המחוזי הורה על החזרת התיק לבית משפט השלום על מנת שישמע את הראיות החדשות וידון בטענה המשפטית החדשה. משהוחזר התיק לבית משפט השלום לאחר תקופה כה ארוכה, קיבלה תביעת התובעת מספר חדש, וסומנה כתיק אז' 1462/08.

התביעה הכספית:

9.ביום 17.10.07 הגישה התובעת לבית משפט השלום ברמלה תביעה כספית כנגד הנתבע על הסך 252,812.07 ₪, המהווה, לטענתה, דמי שימוש ראויים בנגרייה ל-7 שנים שקדמו להגשת התביעה. בכתב התביעה ציינה התובעת את פסה"ד של כב' השופטת צבר ואת עובדת הגשת הערעור ע"י הנתבע. בכתב התביעה ציינה התובעת כי דמי השימוש הראויים אותם היא תובעת הינם בסך 727.5 דולר לכל חודש. את דמי השימוש הראויים לכל חודש ביססה התובעת בחוות דעת שמאי מקרקעין.