עיריית לוד-השרות המשפטי נ' מועצה מקומית שהם

החלטה

תיק זה הועבר אלי בהתאם להחלטת המנ"ת מיום 20.1.2010.

מעיון בתיק, בישיבת קדם משפט ביום 26.10.2009 הורה בית המשפט (כבוד השופטת קוצר) לב"כ הצדדים להודיע לבית המשפט עמדתם לעניין מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום ראיית החשבון לבחינת טענות הצדדים כפי שעולות מכתבי הטענות.

בית המשפט הורה, כי אם הצדדים לא יגיעו להסכמה על מינוי המומחה, יגישו תצהירי עדויות ראשיות; התובעת – עד יום 1.1.2010, הנתבעת – עד יום 1.3.2010.

בית המשפט קבע קדם משפט נוסף ליום 16.3.2010.

ביום 15.12.2009 הגיש ב"כ התובעת בקשה להארכת מועד להגשת תצהירי עדויות ראשיות ודחיית הדיון בהסכמה, תוך ציון, כי בכוונת הצדדים להידבר ביניהם בניסיון ליישב את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט .

בית המשפט נעתר לבקשה ודחה את קדם המשפט ליום 25.4.2010.

ביום 19.1.2010 הגיש ב"כ התובעת בקשה נוספת להארכת מועד להגשת תצהירי עדויות ראשיות ודחיית מועד הדיון בנימוק, כי הצדדים מצויים בהליכי הידברות.

ב"כ התובעת ביקש להאריך המועד להגשת תצהירי הצדדים; התובעת – עד יום 1.3.2010, הנתבעת – עד יום 1.5.2010.

בעקבות בקשה זו, נדחה הדיון להיום והועבר לטיפולי.

ביום 4.8.2010 הגישו ב"כ הצדדים הודעה משותפת בה דיווחו על ניהול מו"מ אינטנסיבי וביקשו להתיר להם להודיע עד יום 1.12.2010 אם הגיעו להסדר ולבטל את ישיבת היום.

בהחלטה מיום 5.8.2010 דחיתי את הבקשה, שכן ההסבר שניתן לה לא הניח את דעתי.

למרות זאת, לא הוגשו תצהירי עדויות ראשיות.

אתמול, יום 3.10.2010, הגישה התובעת בקשה דחופה להארכת מועד להגשת תצהיר עדות ראשית, במסגרתה עתרה להגיש את התצהיר עד יום 11.10.2010 בנימוק, כי המו"מ לא עלה יפה.

בנסיבות העניין, הוריתי כמבוקש, הגם שהתנהלות התובעת אינה מקובלת עלי שכן למעשה, העמידה אותי התובעת בפני עובדה מוגמרת.

כפי שהוריתי, התובעת תגיש תצהירי עדויות ראשיות מטעמה עד יום 11.10.2010. תוך המועד הנ"ל, תמציא העתקים של התצהירים לב"כ הנתבעת אשר תגיש תצהירה תוך 30 ימים מההמצאה.

אני דוחה את ישיבת קדם המשפט ליום 24.11.2010 שעה 13:30.

למועד האמור ידאגו ב"כ הצדדים להתייצבות נציגים מוסמכים מטעם הצדדים המכירים את העובדות בידיעה אישית.

עד יום 21.11.2010 יודיעו ב"כ הצדדים לבית המשפט בכתב, בהודעה משותפת, עמדתם לגבי מינוי רואה חשבון כפי שהוצע על ידי כבוד השופטת קוצר.

לפנים משורת הדין, אינני מחייבת את הצדדים בהוצאות לאוצר המדינה.