עיריית לוד-השרות המשפטי נ' אביטבול

פסק דין

1. לפניי עתירת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום חובות ארנונה כללית, שירותי שמירה, מים וביוב, עבור 5 נכסים באזור התעשייה בעיר לוד המצויים בחזקתו - נכס מס' 902300200 בגודל 129 מ"ר מסוג מלאכה ותעשייה; נכס מס' 902300202 בגודל 21 מ"ר מסוג סככות לתעשייה; נכס מס' 9023002204 בגודל 103 מ"ר מסוג מסחר "שלא פורט"; נכס מס' 902300205 בגודל 59 מ"ר מסוג מבנה לאחסנה ונכס מס' 902300206 בגודל 60 מ"ר מסוג מלאכה ותעשייה.

2. התובעת עתרה תחילה לתשלום סכום של 962,459.60 ₪ ובמסגרת הסדר שקיבל תוקף של החלטה מיום 13.4.2010, הופחת סכום התביעה ל - 596,511 ₪.

3. הנתבע חולק על טענות התובעת ובמוקד הדיון ניצבת השאלה האם עלה בידו לשאת בנטל השכנוע החל עליו לעניין שגגה שנפלה מלפני התובעת בעניין גודלם שלי הנכסים מושא התביעה.

טיעוני הצדדים

4. לטענת התובעת, פניותיה הרבות לנתבע לשם תשלום חוב הארנונה לא נענו והוא מעולם לא השיג על חובו.

5. אשר לעיקר טענות הנתבע הקשורות בגודל הנכסים השונים, הדגישה התובעת כי הנתבע לא השיג בנושא, הוא מנוע מלעשות זאת וחובו חלוט בהתאם להוראות הדין. לגישת התובעת, עד לשנת 2007 עמד גודל נכס מס' 902300200 על 249 מ"ר והשינוי בגודלו הוא כתוצאה מהסכמי שכירות. כך, בהסכם מיום 1.11.2007 הופחתו 60 מ"ר מגודל הנכס, הועברו על שם השוכר ושטח הנכס על שם הנתבע פחת ל – 189 מ"ר. בחוזה שכירות נוסף הופחתו 60 מ"ר נוספים על שם שוכר נוסף ושטח הנכס בחזקת הנתבע הופחת ל - 129 מ"ר.

אשר לנכס מס' 9023002204 טענה התובעת כי הוא מחויב בהתאם למדידה שבוצעה בשטח בשנת 1999, כי הנתבע לא הגיש מדידה אחרת והתובעת מעולם לא ביצעה תיקון בספריה (ר' סע' 10-16 לתצהיר הגב' רקפת סלע-פרץ מטעם התובעת).

6. במסגרת בקשתו לרשות להתגונן מפני התביעה, טען הנתבע כי סכום התביעה אינו מדויק, כי ספרי התובעת לוקים בחסר ואינם מפורטים דיים וכי והחוב הנטען אינו מוכח ברישום מהימן.

7. עוד נטען כי כספים המגיעים לנתבע לא קוזזו מחובו הנטען. הנתבע הפנה להליכי הוצאה לפועל שננקטו כנגדו בגין המחאות שמסר לתובעת עבור הסדר חוב בסכום של 121,374 ₪ נכון ליום 8.3.1999, הליכים שהסתיימו בהסדר פשרה, במסגרתו שילם לתובעת סכום של 20,000 ₪. עוד הוסיף כי התובעת לא קיזזה מחובו הנטען סכומי כסף ששולמו לה באמצעות עבודות שביצע עבורה.

8. הנתבע טוען לנזקים בעטיה של התובעת במסגרת עבודות ניקוז ותיעול לרבות הנחת קו ביוב שביצעה, שגרמו להצפות מי גשמים וביוב ומנעו ממנו גישה ושימוש באחד הנכסים לתקופה ארוכה. לטענתו, פניות שנעשו לתובעת והשגותיו על נזקיו לא נענו והוא המתין לקבלת תשובה מהתובעת בטרם הגשת השגה אשר לחוב הארנונה.

9. הנתבע מפנה לסיווג הנכסים ולכך שנכס 902300200 הוא סיווג "כללי" שעם הזמן חולק לסוגי נכסים פיזיים שונים ולאחר חלוקתו הופחת גודלו. עוד ציין כי נכס מספר 902300201 אינו מופיע ברישומי התובעת, בניגוד לנוהג שמספרי נכסים ניתנו באופן עוקב ולגישתו, ייתכן שנכס זה הוא חצר שמלכתחילה לא נכללה בתשלומי חובה.

10. אשר לנכס 902300202 נטען כי על פי רישומי התובעת הוא סווג "כסככה" בגודל של 21 מ"ר, כי המפורט בתחתית השרטוט והוא מעבר כללי, ללא מחיצות עם כיסוי לגשם בגודל של כ -5 מטר, כי אין בו שימוש ומשכך, אין לחייב בתשלומי ארנונה בגינו.

הנתבע מפנה לדף המשלם לשנת 1998 בו היתרה לתשלום היא 36,606 ₪, בניגוד לתצהיר התובעת לפיו חיוב הנכס הוא על סכום של 95,065 ₪. עוד הפנה כי על פי דף זה, התשלום נקבע על תחשיב שגוי של 400 מ"ר.

בתצהירו הנוסף, הפנה הנתבע לחוזה שכירות בו נמחק רישום 50 מ"ר של סככה ובמקומו צוין בכתב יש 21 מ"ר (ר' נספח ב לתצהיר התובעת). לגישתו, הסככה הנטענת בגודל של 21 (או 22) מ"ר מוקמה על ידי התובעת מחוץ לבית העסק בדרומו ואילו הנכס "המסחר שלא פורט" בגודל של 103 מ"ר (סוג נכס 300), מוקם בשטח שכולל למעשה תא בגודל כ – 60 מ"ר והמשכו בחצר.

הנתבע מבהיר כי מכיוון שהסככה הנטענת ממוקמת על ידי התובעת מחוץ לבית העסק ובלי קירות, אזי אין מקום לחייבה בחיובי ארנונה. לגישתו, סיווג שטח החצר כסוג נכס 402 ו – 300 אינו מתקבל על הדעת משום שחוץ מארבעה תאים בגודל של 240 מ"ר עם גג אבן, הרי שביתרת השטח – החצר, הגג מפח רעוע ואף חלקה ללא גג כלל.

הנתבע אינו מסכין עם טענה לקיומו של שטח של 21 מ"ר כסככה וטוען לזיוף בהקשר זה. כבר כעת אציין כי לא הוכחו לפניי טענות הנתבע אשר לזיוף הנטען ואף בעדותו אישר את גודלה של הסככה וכפי טענת התובעת.

11. אשר לנכס מס' 902300204 נטען כי הוא מסווג כך עוד משנת 1999 גודלו על פי תצהיר התובעת הוא 103 מ"ר, אך לא מצוין מיקומו. הנתבע בגישה כי מהתרשים שהוצג ניתן להבחין שמדובר בתא בגודל של 102.5 מ"ר, התא השני מלמעלה עם שטח החצר והמעבר המקבילים לו ומתבקש גם מההודעה על שינויים בלוח השומה, כי זהו נכס מסוג "300".

הנתבע מוסיף כי התבצע חיוב עבור נכס זה עד לסוף שנת 2007 בסכום כולל של 57,489 ₪ כשבכל שנה קיימת תוספת של 4,000- 7,000 ₪ ואילו משנת 2008 החיוב "קפץ" ל – 228,917 ₪ על תוספת שנתית של עשרות אלפי שקלים. לגישת הנתבע, תמיהה עולה נוכח דפי נספח ב' לגילוי המסמכים בהם לבד מהדף הראשון שבכותרתו מופיע גודל "103" ביתר המסמכים מופיע "חדר 10.3 מ"ר -103".

הנתבע מאזכר שגיאה בשטח משרדו בנכס זה בגודל 10.3 מ"ר שנרשם בשוגג כ- 103 מ"ר. הנתבע מפנה לפגישה שנערכה עם מר יוסי הרוש והגב' רקפת סלע-פרץ מטעם התובעת, במסגרתה נמסר לו כי יקבל זיכוי תואם וכן לתרשים של התובעת לפיו קיים סיווג של משרדים בגודל 20.8 מ"ר לכל היותר (ר' סע' 3 לתצהיר הנתבע). לטענת הנתבע, יכולת ההקבלה ל – 103 מ"ר על פי דף התרשים המשורטט של העירייה מתמצה ב "חנות" בגודל של 102.50 מ"ר שמופיעה כסוג נכס "300". הנתבע מוסיף כי סיווג השטח "כחנות" אינו מאבחן כנדרש בין התא לבין החצר והמעבר המקבילים לו.