עיריית לוד-השרות המשפטי ואח' נ' אזבארגה

החלטה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום בת"א-יפו (כב' השופטת א' לוי) מיום 12.4.2010 ועד למתן החלטה בערעור. לחילופין מתבקש בית המשפט להורות כי סכום פסק הדין, יעוכב כנגד מתן התחייבות/ערבות לתשלום הסכום שיקבע. לחילופי חילופין מבוקש כי הסכום יופקד בחשבון נאמנות של ב"כ המשיב.

2. המשיב, יליד שנת 1982, טען לפני בית המשפט קמא כי בשנת 1987 נפגע בשעה שנפל מגג מקלט ציבורי המצוי בשטחה של המבקשת 1 המבוטחת באמצעות המבקשת 2. המבקשות כפרו באחריותן לפגיעה.

בית המשפט קמא פיצל את הדיון בין שאלת האחריות לבין שאלת גובה הנזק. ביום 13.4.2008 קבע בית המשפט קמא בהחלטתו כי המבקשות אחראיות לנזק שנגרם, וביום 12.4.2010 נתן בית המשפט קמא את פסק דינו בדבר גובה הנזק.

בשלהי פסק הדין דן בית המשפט קמא בבקשת המבקשות כי יעכב את ביצועו של פסק הדין וזאת נוכח כוונת המבקשות להגיש ערעור בכל הקשור לאחריות. בית המשפט קמא קיבל את הבקשה בחלקה ולאחר שערך איזון בין הטענות השונות, וקבע כי "סכום השווה ל30% מסכום הפיצויים יעוכב עד למועד ההכרעה בערעור על פסק הדין. העיכוב אינו מתייחס לשכ"ט עו"ד התובע ולהוצאות המשפט...".

3. מדברי בית המשפט קמא נראה כי אותן הטענות המועלות לפני בית משפט זה הועלו אף לפניו. בית המשפט קמא קבע כי הכלל הוא כי פסק הדין יבוצע מיד עם הינתנו ולא יעוכב. בכדי לסטות מכלל זה, על המבקש להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד כי סיכויי הערעור גבוהים, והשני כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו כי אם לא יעוכב פסק הדין ייגרם לו נזק בלתי הפיך. בענייננו, משמדובר על פסק דין כספי, ההלכה היא כי זה יעוכב רק במקרים חריגים ויוצאי דופן. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה ואי-היכולת להשיב את הכספים באם יפסיד בערעור איננה יכולה להיטען בלי ביסוס.

בהתייחס לסיכויי הערעור, קבע בית המשפט קמא כי הוא איננו הגורם המתאים ליתן הערכה לגביהם.

באשר למאזן הנוחות, מחד גיסא ציין בית המשפט קמא כי המבקשות לא הציגו ראיות של ממש לעניין מצבו הכלכלי של המשיב, והסתמכו על אמירותיו כפי שבאו לידי ביטוי בעדותו. כן בחרו המבקשות שלא לערער על ההחלטה המחייבת ולהמתין עד למתן פסק הדין הסופי, שניתן לאחר כשנתיים. מאידך גיסא המשיב השתהה בהגשת התביעה והגישה כ-17 שנה לאחר קרות האירוע. המשיב "הותיר עמימות ראייתית נרחבת בדבר מצבו הכלכלי ועיסוקיו בכל השנים עד היום, השתכרותו, חסכונותיו, רכושו ויתר הנתונים הרלוונטיים להערכת מצבו כיום". לא ברור אם המשיב עובד ומשתכר ומהו שיעור השתכרותו. עולה כי המשיב מתגורר עם אשתו אצל אמו, האישה אינה עובדת, המשיב איננו בעל רכוש עצמי, והוא מקבל סיוע כלכלי ממשפחתו.

בנסיבות האמורות החליט בית המשפט קמא כי האיזון הראוי יהיה אם יינתן עיכוב ביצוע בשיעור של 30% מסכום הפיצויים.

4. בבקשה דנן חוזרות וטוענות המבקשות כי סיכויי הערעור להתקבל טובים.

בכל הקשור לשאלת האחריות, לאור הגשת התביעה בחלוף שנים כה רבות, קשה לקבל שהמשיב יזכור את נסיבות האירוע ובמיוחד נוכח מספר הגירסות שניתנו לרבות בתביעות קודמות שהוגשו. במיוחד יפים הדברים נוכח הסברי המשיב עצמו, אודות זכרונו.

כך משיגות המבקשות גם על גובה הפיצוי שנפסק, לרבות בנסיבות שהמשיב לא גילה מאומה אודות הכנסתו ועיסוקיו.

לענין מאזן הנוחיות, הרי הוכח שגם לדברי המשיב עצמו, מתפרנס הוא בקושי, חיי עם ההורים ונזקק לתמיכה כלכלית, ומשכך ברור כי אם הערעור יתקבל יקשה להחזיר המצב לקדמותו.

המשיב טוען כי סיכויי הערעור קלושים, במיוחד שמדובר על קביעת ממצאים עובדתיים, בכל הקשור לנושא האחריות. יתר על כן המבקשות יכולות היו להגיש ערעור משכבר בשאלת האחריות ואזי נושא זה לא היה עומד היום במחלוקת.

לגבי שאלת שעור הפיצויי, אשר נפסק נמוך הוא ולא בכדי הגיש המשיב ערעור מטעמו.

לענין מאזן הנוחיות, טוען המשיב כי המבקשות לא צרפו תצהיר לבקשתן, ולא הציבו את התשתית הראויה מדוע המקרה דנן חורג מהכלל לפיו אין מקום לעיכוב ביצוע פסק דין כספי.

5.ככל שעסקינן בשאלת סיכויי הערעור, ובמיוחד בשאלת האחריות, מצד אחד אכן אמר בית משפט קמא דברו, לאחר שהתרשם מהמשיב אשר הופיע בפניו. מנגד, אין להתעלם מטענות המבקשות בנושא זה. מכל מקום, ומבלי לחוות דיעה ביחס לסיכויי הערעור מעבר לאמור, לא ניתן לקבוע, לצרכי הבקשה דנן, שאכן סיכויי הערעור מטים את הכף.

שונים הדברים בכל הקשור למאזן הנוחיות, בחינת יכולת המשיב להחזיר את אשר יקבל אם הערעור יתקבל כולו או חלקו.

אכן, צודק ב"כ המשיב כי המבקשות לא צרפו תצהיר לבקשתן. אולם, במקרה דנן, קבע בית משפט קמא את אשר קבע בכל הקשור למשיב, עיסוקו ואורחות חייו, באופן שאכן ניתן להסיק על סמך דבריו את אשר עותרות המבקשות כי יוסק. ייתכן ולא בכדי לא מצאנו בתגובת המשיב, התייחסות ספציפית לנטען בכל הקשור למאזן הנוחיות, מעבר לאשר ציין.

יוער כי אין מקום להשגת המשיב מדוע לא הגישו המבקשות בקשת רשות ערעור עם מתן ההחלטה בדבר האחריות. ראשית, דרך כלל בקשות שכאלו נדחות. שנית, מה למשיב כי ילין עת השהה תביעתו החדשה שנים כה רבות.