עיריית ירושלים תפצה אדם שחשבונו עוקל שלא כדין

1.       1.       בכתב התביעה עותרים התובעים לביטול קנס על דו"ח חניה משנת 1996 והחזר כספי בסך 532 ש"ח שנגבה מחשבון הבנק של התובעים, באמצעות הליכי הוצאה לפועל.

      בנוסף דורשים התובעים פיצוי בגין עוגמת הנפש, בזבוז הזמן וההוצאות שנגרמו להם עקב התנהלות העירייה, לרבות הזלזול בהם והסחבת בטיפול בעניינם.

2.       2.       מכתב התביעה ומעדות התובעים עולה כי באפריל 2008 הם הופתעו לקבל הודעות משני סניפי הבנקים בהם מתנהלים חשבונותיהם, כי הוטל עליהם עיקול בסך 532 ש"ח מטעם עיריית ירושלים.

      לדברי התובעים הם לא קיבלו כל הודעה על הדו"ח או על החוב.

      עוד לדבריהם, על מנת לסיים את העניין במהירות, הם הציעו לשלם את הקנס המקורי, למרות שלא היה ידוע להם על קיומו.

      לכתב התביעה צורף תצהיר של התובע, אשר נשלח לעירייה ביום 3.4.08, בו הוא מצהיר כי הוא לא קיבל הודעה על דו"ח החניה וכי בפנייה למחלקת חובות של העירייה התברר כי תזכורות שנתיות נשלחו למושב גאליה, אלא שהוא עזב את מקום מגוריו זה בשנת 1997, ואף עדכן את כתובתו החדשה מול הרשויות.

3.       3.       ביום 6.5.08 פנו התובעים אל העירייה באמצעות הפקסימיליה וביקשו העתק מהדו"ח ואישורים על משלוח הודעת הקנס בדואר.

4.       4.       בתשובה, קיבלו התובעים את הפקס ששלחו, אשר עליו נכתב בכתב יד: "נא לציין מס' ת"ז של החייב. על פי ת"ז המצויינת במכתב, לא ניתן לאתר את הדו"ח" יחד עם מכתב זה קיבלו התובעים שלושה דפי מחשב, בהם מצוינת כתובתם העכשווית.

5.       5.       מעדות התובעים עולה כי כתובתם מעודכנת במשרד הפנים משנת 1999.

6.       6.       משנת 2002, עת קנו רכב חדש, מעודכנת כתובתם גם במשרד הרישוי.

7.       7.       בתאריך 18.5.08 שלחו התובעים מכתב נוסף לעירייה, בבקשה לביטול הקנסות.

8.       8.       מכתב התביעה עולה כי בהעדר תשובה למכתב, הם החלו בפניות טלפוניות למדור הגביה, אשר לא נענו או שהופנו לגורמים שונים.

9.       9.       ביום 4.8.08 פנו התובעים לתלונות הציבור בעירייה, ואף שלחו מכתב (נספח 8 לכתב התביעה).

10.   10.   בתאריך 5.8.08 נשלחה אל התובעים תשובה למכתבם מיום 13.4.08 (נספח 10 לכתב התביעה). התשובה נשלחה על ידי עו"ד יערה שוורץ. בתשובה הוסבר לתובעים כי הודעת הקנס הוצמדה לרכב, ומשלא כובדה, נשלחה בדואר רשום תוך שנה מיום ביצועה לכתובתם של התובעים במושב גאליה.

במכתב נאמר כי משלא הוכח כי התובעים לא קיבלו את הודעת הקנס מסיבות שאינן תלויות בהם, מהווה המסירה המצאה כדין.

עוד נכתב כי על פי החוק ניתן להגיש בקשה לביטול הדו"ח תוך 30 יום ממועד המצאתו, אולם בקשה כזו לא הוגשה ולא הוכח כי אי ההגשה נובע מסיבות שאינן תלויות בתובעים.

למרות האמור לעיל, ניתנה לתובעים אפשרות לשלם את החוב בסכום מופחת של 300 ש"ח.

11.   11.   התובעים לא הסתפקו בתשובה של עו"ד יערה שוורץ ובתאריך 28.8.08 פנו  וביקשו שוב את הראיות על כך שההודעות נשלחו אליהם (נספח 11 לכתב התביעה).

12.   12.   בכתב התביעה כותבים התובעים: "פנינו במקביל לגב' אתי כלאף מפניות הציבור בכתב (נספח 12) וטלפונית, מכאן הופננו למר משה לוי, מנהל הארנונה שהפנה אותנו למנכ"ל העירייה ששלח אותנו שוב לאתי כלאף ששלחה אותנו למשה לוי שהפנה אותנו למאור מורני, מנהל חובות החניה. לא ניתן היה להשיג את מר מורני בטלפון למרות עשרות הנסיונות בתאריכים שונים" (סעיף 5 לכתב התביעה).