עיריית ירושלים נ' א. פיתנס האוס בע"מ

החלטה

1.התובעת הגישה תביעה כספית בהליך של סדר דין מקוצר כנגד הנתבעת בגין חוב ארנונה המתייחס לנכס אותו החזיקה ו/או מחזיקה הנתבעת בירושלים.

2.ביום 27.2.12 ניתן פסק דין כנגד הנתבעת לאחר שלא הוגשה בקשה לרשות להתגונן במועד.

פסק הדין ניתן לאחר שהתובעת המציאה אישור מסירה ולפיו כתב התביעה הונח בכתובת הנתבעת ברח' סאלח א-דין, ירושלים שהיא כתובתה הרשומה של הנתבעת ברשם החברות.

3.ביום 24.1.13 עתרה הנתבעת לביטול פסק הדין. בבקשה ובתצהיר התומך בה מטעם מנהלה נטען כי כתבי בית הדין לא נמסרו לנתבעת כדין וכי רק לאחרונה נודע לו על קיום ההליכים וזאת בעקבת הליכים שבהם נוקטת התובעת.

4.התובעת מתנגדת לבקשה מהטעמים הבאים:

ראשית, הבקשה הוגשה כ-11 חודשים ממועד מתן פסק הדין, כאשר לבקשה לא צורפה בקשה להארכת מועד שתכלול טעם מיוחד לאיחור. כמו כן, אין הנתבעת מציינת את המועד המדויק בו נודע לה על פסק הדין. לטענתה, האזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל נמסרה לידי בנו של מנהל הנתבעת.

שנית, כתב התביעה הומצא לנתבעת כדין וזאת בהתאם להוראות תקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי אשר מתירה המצאה בכתובת החב' על פי מענה הרשום ברשם החברות. הנתבעת לא סתרה את הרשום באישור המסירה בדבר מענה הרשום.

שלישית, הנתבעת לא הציגה כל גרסת הגנה כנגד התביעה ודי בכך כדי לדחות את הבקשה מכוח שיקול דעתו של בית המשפט.

5.לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על פי רישומי רשם החברות כתובת הנתבעת הרשומה הינה ברח' צאלח א-דין בירושלים. כתובת הנתבעת נכונה אף היום ובכל מקרה לא נטען על ידי הנתבעת אחרת. בנסיבות אלה, ולאור האמור בתקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי, היתה מסירה כדין של כתב התביעה ולא הוכח כי היה פגם בדרך המצאה זו המוכרת על פי הדין.

הנתבעת אף אינה טוענת כי היא פועלת במקום אחר ולא בכתובת הנ"ל וככל שעולה מהבקשה הנתבעת הינה חב' פעילה.

בנסיבות אלה, אני קובע כי לא נמצא כל פגם בהמצאת כתב התביעה לנתבעת.

לא זו אף זו. לתגובת התובעת צורף אישור מסירת האזהרה לידי מר סולימאן מחמדו וזאת ביום 6.11.12 . אף עובדה זו לא נסתרה על ידי הנתבעת בתגובתה לתגובת התובעת.

אין מחלוקת כי הנתבעת היתה מודעת להליכים אשר נקטה התובעת לגביית חוב פסק הדין שכן הגישה בקשה לביטול עיקולים.

על פי הדין ניתן לעתור לביצוע פסק הדין תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. לעניין זה טענה הנתבעת כי רק לאחרונה נודע לה על קיום פסק הדין כתוצאה מהליכי הוצאה לפועל מטעם התובעת.

הנתבעת בחרה להשתמש במונח העמום "לאחרונה" ולא טרחה לציין את המועד המדויק בו נתקבל אצלה פסק הדין. למועד זה חשיבות מרובה, שכן ניתן לבדוק האם הבקשה הוגשה במועד או שמא באיחור, שאז זקוקה הנתבעת להארכת מועד.

אין במילה "לאחרונה" כל משמעות ואין היא מילת קסם שניתן להסתתר מאחוריה. המסקנה היא כי הבקשה לא הוגשה במועד ובהעדר ארכה מטעם בית המשפט אין להיעתר לה.

כידוע, כאשר אין פגם בהמצאת כתב התביעה ניתן לבית המשפט שיקול דעת האם לבטל את פסק הדין.

לשם הפעלת שיקול הדעת על הנתבעת להציג הגנה לכאורה.