עיריית ירושלים נ' שוקלנדר

החלטה

תמצית הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני בקשתה של המבקשת כי אורה על הארכת המועד להגשת התנגדותה לתובענה על סכום קצוב שהגישה כנגדה המשיבה, ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים, בתיק שמספרו 0318197100, בגין חיובי ארנונה עבור הנכס הנמצא ברח' הצוף 44, בירושלים, על הסך של 3,159.68 ₪.

המבקשת טענה בבקשתה כי רק "לאחר עיקול בחשבון הבנק" נודע לה על קיומו של תיק זה, ומכאן האיחור בהגשת ההתנגדות.

ברם, המבקשת לא פרשה בתצהירה תשתית מלאה של העובדות הנוגעות לאיחור בהגשת ההתנגדות, וכן נימוקים מפורטים להגנתה, ולא ציינה מועדים ספציפיים בהם נודע לה על קיומו של התיק, ולא התייחסה לאישור המסירה המצוי ככל הנראה בתיק ההוצאה לפועל.

רק בתשובתה לתגובת המשיבה טענה המבקשת כי נאלצה לעזוב את הנכס הנזכר בכתב התביעה, בשל אלימות שננקטה כלפיה על ידי בעלה לשעבר, ומעברה למקלט לנשים מוכות.

המבקשת הוסיפה וטענה כי המשיבה שקטה על שמריה במשך 6 שנים וגרמה ל"תפיחתו" של החוב, וכן כי גם על פי חישוב "מחמיר", כלשונה, של הריבית וההצמדות, הרי שסכום התביעה אינו מוצדק.

בדיון בבקשה, שהתקיים בפני ביום 24/11/2011, התברר כי דבר קיומו של תיק ההוצאה לפועל נודע למבקשת כבר בקיץ 2010, וכי השתהתה עד לתחילת שנת 2011, עת הגישה את התנגדותה, בשל התייעצויות עם עורכי דין שונים, שאינה זוכרת את שמם.

המבקשת אף אישרה בחקירתה כי לא הודיעה למשיבה על עזיבת הנכס, וזאת בשל אופן העזיבה ושהייתה במקלט לנשים מוכות.

המבקשת, בסיכומיה, לא ידעה לומר על פי איזה תחשיב נערך תחשיב ההצמדה והריבית שלו התייחסה בתשובתה.

המשיבה, בסיכומיה, ביקשה לדחות את בקשת המבקשת, בהעדרה של טענת הגנה ראויה לדיון, ובשל העדרו של טעם מיוחד להארכת המועד, אך הסכימה, לפנים משורת הדין, ובשל הנסיבות המיוחדות הנוגעות לאופן עזיבתה של המבקשת את הנכס, כי המבקשת תשלם את יתרת קרן חוב הארנונה, בצירוף הוצאות פתיחת התיק בלבד (וללא שכ"ט עו"ד).

דיון והכרעה

לטעמי, אין בפי המבקשת טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ההתנגדות.

המבקשת ידעה על תיק ההוצאה לפועל כבר בחודש יולי 2010 ובכל זאת הגישה את התנגדותה רק בתחילת חודש ינואר 2011, או בסמוך לכך.

המבקשת אינה מפרטת מהן הסיבות לעיכוב זה בהגשת ההתנגדות, ולמעשה, לא הבהירה כלל מהו הטעם המיוחד התומך בבקשה להארכת המועד.

לעניין זה יפים דבריו של ד"ר זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעמוד 891 כהאי לישנא: "טעם מיוחד שהיה קיים יכול שיפוג, אם לא הזדרז המבקש ולא ביקש הארכת מועד תוך זמן סביר לאחר שהוסרה הסיבה שמנעה אותו מלפעול. בעניין אחד הכיר בית המשפט בכך שמקרה אבל על מותו של קרוב משפחה יכול להצדיק בקשה להארכת מועד, אבל הבקשה הוגשה כעבור למעלה משנה מפטירת המנוח, ונדחתה מפאת ההשהייה" (ההדגשה שלי – י.ב.).

גם בשאלת האינטרס שיש למבקשת בקיומו של הדיון בתביעה אין הדברים ברורים כלל ועיקר. טענות ההגנה של המבקשת מעורפלות ונוגעות, מחד, לשיהוי – ללא כל פירוט של הנזקים הנטענים בגין השיהוי או תחשיב מטעמה חליפי מטעמה לחוב בהינתן שלא היה שיהוי, ומאידך, לאופן עזיבתה את הנכס, שלא ברור מן הבקשה ולא נטען בה הכיצד יש בו כדי להשפיע על החיוב על פי פקודת העיריות, התלוי בהודעת המחזיק ותו לא.

כזכור, "הלכה למעשה נודעה חשיבות מרובה לצורך לפרט את טענת ההגנה בתצהיר הנתבע, כאשר נתבע חפץ להתגונן מפני תביעת שטר או שיק בטענה שהמסמך כולל ריבית מופרזת, ובכל עניין דומה המצריך עריכת חשבון. לא ניתן לברר את הטענה אלא אם גילה הנתבע , מה סכום קרן לווה, מה סכום ריבית התחייב לשלם, מתי לווה את הכסף, וכיצד מורכב סכום השטר, קרן לחוב וריבית לחוד.

באין פירוט כזה, לא הרשו לנתבע להתגונן. כיוצא בזה חייב נתבע המעלה טענת קיזוז לפרט את טענותיו במידה הדרושה לניסוח כתב תביעה".

(מתוך ספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 674 – ההדגשה שלי – י.ב.).