עיריית ירושלים נ' קול ואח'

פסק דין

תביעה כספית על סך 823,176 ₪ בגין חוב ארנונה.

רקע כללי וטענות הצדדים

הנתבע הינו הבעלים של נכס מקרקעין שנמצא ברח' יד חרוצים 22 בירושלים (להלן:"הנכס"). אין מחלוקת כי בשנת 1993 נחתם הסכם שכירות בין הנתבע לבין חברה בשם "כותרת ריהוט בע"מ" (להלן: "כותרת ריהוט"). הסכם השכירות דווח ונרשם בספרי העירייה באופן ש"כותרת ריהוט" נרשמה כמחזיקה בנכס. הנתבע היה בעל מניות ב"כותרת ריהוט".

אין מחלוקת כי לא שולמה ארנונה בגין הנכס מתחילת שנת 2002 עד סוף שנת 2006, התקופה נשוא החוב בתיק זה (להלן:"תקופת החיוב").

אין מחלוקת שבמשך תקופת החיוב, חיוב הארנונה היה מוטל על חברת "כותרת ריהוט".

אין מחלוקת כי ביום 28/8/2006, עדכנה התובעת בספריה את פרטי המחזיק של הנכס באופן שהנתבע נרשם כמחזיק בנכס תחת חברת "כותרת ריהוט". בעקבות כך, נשלחה לנתבע הודעת חיוב ודרישת תשלום רטרואקטיבית בגין תקופת החיוב, משנת 2002 עד שנת 2006 כולל. החוב לא שולם ומכאן תביעה זו.

בכתב התביעה ציינה התובעת כי הנתבע החזיק ומחזיק בנכס. בסיכום טענותיה נטען על ידי התובעת כי הנתבע הינו בעל הנכס והוא המחזיק בנכס על פי נתונים חד משמעיים והמסמכים אשר מצויים בידיה;

לטענת התובעת, התביעה הוגשה כנגד הנתבע משום שהתברר שהשוכרת "כותרת ריהוט", אשר היתה רשומה כמחזיקה בנכס, לא החזיקה בנכס בפועל, ולכן הסכם השכירות חסר כל משמעות, ויש להטיל את חיוב הארנונה על הנתבע בתור בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס;

עוד נטען על ידי התובעת כי, הנתבע אינו יכול לטעון "אינני מחזיק" במסגרת התביעה, זאת משום שהיה צריך להעלות טענה זו במסגרת השגה בפני מנהל הארנונה; רק במקרים חריגים ניתן להתיר העלאת טענת הגנה כזו;

התובעת מוסיפה וטוענת כי, "כותרת ריהוט" אמנם רשומה ברשם החברות כחברה פעילה, אך בפועל היא אינה פעילה; אין בידיה חשבונות כספיים, היא איננה מנהלת חשבונות ואין לה הכנסות והוצאות; נערכו בנכס 3 ביקורים במהלך התקופה בשנת 2002: בחודש אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר בשנת 2006, ונמצא כי החברה איננה קיימת בנכס; על פי הפסיקה, מותר לעירייה לבצע חיוב רטרואקטיבי כאשר הדבר תואם את המצב בפועל.

מנגד נטען על ידי הנתבע כי, במשך שנים רבות, כולל תקופת החיוב, פועלת בנכס חנות ריהוט פעילה ומוכרת, על ידי חברת "כותרת ריהוט", שהיתה מנוהלת ונשלטת בפועל על ידי בנו של הנתבע, מר יששכר קול; במשך כל תקופת החיוב, התובעת לא נקפה אצבע ולא פעלה לגביית חוב הארנונה מ"כותרת ריהוט", תחת זאת היא פעלה שלא כדין והטילה חיוב רטרואקטיבי כנגד הנתבע בגין 5 שנים; התובעת אינה מפרטת על איזה בסיס מוטל החיוב על הנתבע, האם מכח הרמת מסך, או מכח תרמית; הנתבע לא קיבל הודעות חיוב ארנונה במשך השנים, ולכן לא יכול היה להגיש השגה, והוא רשאי להעלות את טענת "אינני מחזיק" כטענת הגנה כנגד תביעה זו; על התובעת מוטל נטל מוגבל להוכחת התרמית בעניין החזקת הנכס; התובעת לא הציגה כל ראיה בדבר הפסקת פעילותה של חברת "כותרת ריהוט"; הטלת חיוב רטרואקטיבי על הנתבע למשך 5 שנים לאחור, הינו מעשה בלתי סביר ופסול ואינו יכול לעמוד.

דיון ומסקנות

לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק ולטענות מטעם הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

ראשית, יש לדחות את טענת התובעת שלפיה, הנתבע מנוע מלטעון טענת "אינני מחזיק". כאמור, אין מחלוקת שהנתבע לא היה רשום כמחזיק של הנכס בתקופת החיוב, ולכן הוא גם לא קיבל הודעות חיוב ארנונה בגין הנכס במשך תקופת החיוב, ולפיכך לא יכול היה להגיש השגה כנגד חיוב הארנונה.

בנסיבות אלה, התובע רשאי להעלות טענת "אינני מחזיק" כנגד התביעה, במיוחד כאשר מדובר בחיוב רטרואקטיבי במשך 5 שנים לאחור.

התובעת צירפה מטעמה תצהיר של הגב' חנה אליהו, סגנית מנהל מחלקת אכיפה וגבייה. בתצהירה מציינת גב' אליהו כי:

"בעקבות הבדיקות שערכה התובעת ובעקבות הממצאים בשטח ומעל לכל, בעקבות היעלמותה החד-משמעית של החברה, ללא השארת בדל עקבות בשטח, המסקנה הברורה והחד-משמעית היא שהחברה אינה שוהה עוד בנכס וככל הנראה אינה פעילה, בוודאי ובוודאי שלא בנכס...".

(ראו: סעיף 5 לתצהיר)

כבר כאן אפשר להבחין שהתובעת אינה מכחישה ש"כותרת ריהוט" פעלה בנכס, אלא טוענת שהיא בשלב מסוים נעלמה מהמקום; גב' אליהו גם אינה טוענת באופן חד-משמעי שהחברה אינה פעילה, אלא "ככל הנראה אינה פעילה".