עיריית ירושלים נ' פחאם ואח'

החלטה

1)ביום 26.3.07 הגישה התובעת תביעה כספית ע"ס של 21.027 ₪ בהליך של סדר דין מקוצר כנגד הנתבעת ובעלה.

2)ביום 16.5.07 ניתן כנגד הנתבעת ובעלה פסק דין וזאת מאחר ולא הגישו בקשה לרשות להגן במועד.

3)ביום 5.2.08 עתרה הנתבעת בלבד לביטול פסק הדין.

בבקשה ובתצהיר נטען כי הנתבעת לא קיבלה את כתב התביעה. עוד נטען כי הנתבעת נישאה לבעלה בשנת 1998 ובני הזוג עברו להתגורר בחדר המצוי בקומה שניה כאשר בקומה הראשונה מחזיקים בני משפחתו של בעלה, לטענתה הם התגוררו בחדר כשנה. במועד מאוחר יותר ברח בעלה לחו"ל והותיר אותה ואת בתם המשותפת ללא מזונות.

הנתבעת ממשיכה וטוענת כי התגלה סכסוך בינה לבין משפחת בעלה וכתוצאה ממנו היא נאלצה לעזוב את החדר ועברה לגור אצל אחותה וזאת בשנת 2004.

לבקשה צירפה הנתבעת תצהיר אותו מסרה למחלקת הארנונה של התובעת ביום 2.1.09 ובו היא חוזרת על טענותיה כפי שהועלו בבקשה זו.

4)ב"כ התובעת מטבע הדברים מתנגדת לבקשה.

לענין טענת אי קבלת כתב התביעה, מציין ב"כ התובעת כי שליח מטעמו ניגש ביום 12.4.07 למענה של הנתבעת בשכונת אבו טור וזאת על פי רשומי מ רשם האוכלוסין לאותו מועד. בפני השליח פתחה את הדלת אחת בשם אימאן פחאם שהזדהתה כבתה של הנתבעת וזה מסר לה את כתב התביעה והיא אף חתמה על אישור המסירה.

אף האזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל נמסרה לאותה גב' פחאם וזאת עוד ביום 6.8.08. מכאן טוען ב"כ התובעת כי הבקשה לביטול הוגשה באיחור ניכר בלא שהנתבעת עתרה להאריך לה את המועד להגשת בקשה זו.

ב"כ התובעת מוסיף וטוען כי הנתבעת טרחה לעדכן את כתובתה אצל אחותה רק ביום 22.2.09. כמו כן עולה לטענתו כי הנתבעת לא טרחה לעדכן את מענה אצל התובעת.

עוד מפנה ב"כ התובעת לפרוטוקול של בית הדין השרעי בירושלים מיום 27.3.05 ובו מצויין כי הנתבעת עזבה את הנכס בו התגוררה וזאת לאחר שבעלה עזב את הבית בסוף חודש יוני 04.

עובדה נוספת המעידה על מקום מגוריה של המבקשת בכתובת הנ"ל הינו דו"ח מד"א מיום 27.11.04.

עובדות אלה יש בהם כדי להצביע על כך כי הנתבעת התגוררה בנכס אף בשנת 05 כאשר חוב הארנונה מתייחס עד לסוף שנת 05 בלבד.

בנוסף טוען ב"כ התובעת כי בשום שלב עד ליום 21.1.09 שבו הגישה תצהיר לתובעת לשם שינוי שם המחזיק לא מסרה הנתבעת הודעה בכתב על חדלות החזקתה בנכס כמתחייב מהוראות ס' 325 לפקודת העיריות. על פי הוראות סעיף זה וכן ס' 326 לפקודת העיריות והפסיקה באשר לסעיפים אלה הרי שכל עוד לא נמסרה הודעה בכתב בגין חדלות חזקה בנכס רשאית התובעת לראות במחזיק הרשום ספריה ובמקרה הנדון היא ובעלה כמי שמחוייבים בתשלום הארנונה כל עוד לא נמסרה הודעה כאמור.

6)מן האמור לעיל עולה המסקנה כי הנתבעת החזיקה בנכס החל מיום נישואיה לבעלה בשנת 1997 ולפחות עד שנת 05 שכן במועד זה הי שיפצה את הנכס בו התגוררה. מכאן שבתקופת החיוב שבכתב התביעה עד לסוף שנת 05 הנתבעת החזיקה בנכס.

כמו כן אין מחלוקת כי הנתבעת לא פעלה כנדרש על פי חוק למסור הודעה בכתב על כך שעזבה את הנכס וטענתה כי לא ידעה כי עליה לעשות כן, אין בה כדי לפטור אותה מהחוב.

מכאן שאף לו היה פסק הדין מתבטל, הרי שאין לתובעת הגנה בפני התביעה ואין לנהל הליכי סרק כאשר התוצאה הינה חיוב הנתבעת בחוב נוכח האמור לעיל.

7)נוכח האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.