עיריית ירושלים נ' ניסאניאן

פסק דין

בפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב. עסקינן בתביעת רשות מקומית לארנונה.

המבקש חולק על סיווג הנכס נשוא התביעה לצרכי החיוב בארנונה. אליבא דהמבקש הנכס שימש למגורים תחת שימוש למשרד, כנטען בכתב התביעה.

דין ההתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב להידחות, שכן טענות באשר לסוג הנכס או שימושו באות בגדרי סעיף 3(א)(2) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו – 1976 והסמכות לדון בהן נתונה למנהל הארנונה ולא לבית המשפט.

אכן המבקש טען, כי בגין תקופת חיוב קודמת הגיש השגה, אשר נדחתה מחמת איחור בהגשתה ואף הערר אותו הגיש על החלטת מנהל הארנונה בהשגתו נדחתה מאותו הטעם. המבקש מלין על העיכוב בדיון מנהל הארנונה בהשגתו ובנסיבות אלה טוען המבקש, כי טענתו לא נדונה לגופה כלל.

ככל שאכן המבקש איחר את פרק הזמן הקצוב בדין לשם הגשת השגה ובקשתו להארכת המועד לא נענתה ואף ערכאת הערר לא סייעה בידו דומה שאין לו למבקש מנוס אלא להשלים עם חיובו. בעניין אחר בעל קווי דמיון למקרה דנן נפסק בעבר, כי: "אכן, עניין לנו ביום אחד, העומד לה למבקשת כמחסום להגשת הערעור, אך יום זה רב משמעות הוא. עם תום התקופה להגשת ערעור הופך פסק הדין לסופי, והצד שכנגד זכאי לראות את עניינו כבא על סיומו... אמת, סופיות זו של פסק הדין אינה מוחלטת, והיא כפופה לסמכותו של בית המשפט להארכת המועד... אולם בהעדר צידוק מוכר, יש ליתן את מלוא המשקל לעיקרון של סופיות הדיון ולזכותו של בעל הדין שזכה בדינו לראות את מסכת ההתדיינות לה היה צד כנחלת העבר" (בש"א 169/87 וינשטיין נ' הפועלים ליסינג, פ"ד מא(4) 785, 787).

הדברים האמורים יפים אף למקרה קא עסקינן, שכן אף אינטרס המשיבה בסופיות הדיון זכאי להגנה וככל שלא עלה בידי המבקש לשכנע את הערכאה המוסמכת, אשר אינה בית משפט זה, להאריך את פרק הזמן הקצוב בדין לשם בירור טענותיו, הרי, שאין לו מנוס אלא מלהשלים עם חיובו.

ההתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב נדחית בזה.

הואיל ולא התבקשה תגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, א' אלול תש"ע, 11 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: