עיריית ירושלים נ' מרצבך

החלטה

1.התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה כספית בהליך של סדר דין מקוצר בגין חוב ארנונה.

2.ביום 6.3.07 ניתן פסק דין כנגד הנתבע וזאת לאחר שלא הוגשה בקשה לרשות להגן במועד.

3.לגירסת התובעת, כתב התביעה נמסר לאשת הנתבע ביום 8.1.07 וזו סירבה לחתום על אישור המסירה.

בנוסף, המציאה התובעת תצהיר מטעם המוסר מיום 22.1.07.

4.לאחר מתן פסק הדין נפתח כנגד הנתבע תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין ובו ננקטו הליכים לגביית החוב הפסוק.

5.הנתבע עותר לביטול פסק הדין וזאת מהנימוקים הבאים:

ראשית, כתב התביעה מעולם לא הומצא לו כדין ולפיכך לא היה באפשרותו לדעת על קיום ההליך המשפטי כנגדו.

שנית, הוא אינו מתגורר בישראל ולפיכך לא היתה לו כל ידיעה על ההליכים המשפטיים שהתובעת מנהלת כנגדו.

שלישית, החוב נשוא כתב התביעה המתייחס לנכס ברח' פנים מאירות 13, ירושלים הינו נכס אשר בבעלות הוריו ואין לו כל ידיעה כיצד שונה שם המחזיק בנכס אצל התובעת והוא נרשם כבעליו. פעולה זו הינה שלא כדין.

רביעית, הנתבע רכש דירת מגורים ברח' פולנסקי 7, ירושלים ובה התגורר עם בני משפחתו עד לשנת 2006 מועד בו עזב את הארץ ועבר להתגורר בלונדון, בה הוא גר עד היום.

6.בתמיכה לטענותיו צירף הנתבע תצהיר מטעם הוריו. על פי הנאמר בתצהיר, הוריו רכשו את הנכס נשוא כתב התביעה בשנת 1972, בטרם נולד הנתבע, והוא בבעלותם והחזקתם הבלעדית עד עצם היום הזה.

7.התובעת מתנגדת לבקשה. לשיטתה, כתב התביעה הומצא כדין לנתבע, כאמור באישור המסירה ותצהיר המוסר.

עוד טוענת התובעת, כי במהלך שנת 2007 פנה הנתבע לחבר מועצת העיר שכיהן באותה תקופה וביקש לבוא לקראתו בפרעון החוב. מכאן, מסיקה התובעת כי עוד בשנת 2007 ולאחר מכן לא רק שהנתבע ידע על ההליך המשפטי המתנהל כנגדו, אלא שבמסגרת תיק ההוצאה לפועל אף נגבו כספים על חשבון החוב.

עוד מוסיפה התובעת וטוענת, כי ככל שגירסת הגנתו של הנתבע מבוססת על הטענה כי לא החזיק בנכס בתקופת החיוב, היה עליו לנקוט בהליך של השגה בפני מנהל הארנונה.

הנתבע הגיש השגה ביום 8.2.11 ומשנמצא כי הוריו הם אלה שמחזיקים בנכס, שינה שם המחזיק ע"ש הוריו החל מיום 1.1.11.

8.לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין כנגד הנתבע להתקבל.

9. על פי הוראת תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, יש להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בתך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

מהחומר בתיק שוכנעתי, כי התובעת לא המציאה אסמכתא בדבר המועד בו הומצא פסק הדין לנתבע. אמנם, התובעת צירפה את נספח ב' לתגובתה, שהינו מכתב המופנה לנתבע ובו הודעה על מתן פסק הדין כנגדו, אך לא הובאה כל ראיה כי מכתב זה נתקבל אצל הנתבע.

יתרה מכך, התובעת צירפה את נספח ג' לתגובתה, היא האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל שלטענתה נמסרה כדין, שכן מי שקיבלה את האזהרה הינה בת דודתו של הנתבע.