עיריית ירושלים נ' גידי מזרחי

החלטה

1.התובעת הגישה תביעה כספית בהליך של סדר דין מקוצר כנגד הנתבעת וזאת בגין חוב ארנונה המתייחס לנכס בו החזיקה בירושלים.

כתב התביעה הוגש ביום 11.12.08.

2.במסגרת הבקשה לרשות להגן הנתמכת בתצהירו של מנהלה מר אלי מזרחי נטענות הטענות הבאות:

ראשית - היא שוכרת את הנכס נשוא כתב התביעה מתנובה, על פי הסכם השכירות שצורף לבקשה, הרי שהיא שוכרת את הנכס החל משנת 2003 כאשר הסכם השכירות מוארך מעת לעת. עד להסכם השכירות האחרון שנחתם בחודש אפריל 06 שילמה תנובה את תשלומי הארנונה. על פי הסכם השכירות האחרון נטלה הנתבעת את חובת תשלום הארנונה.

שנית - בשנת 2008 התברר לה כי קיימת אפשרות כי התובעת תפחית את שיעורי הארנונה לשנת 2008 וזאת לאור מידע שהגיע אליה מנציגי המשיבה. בגין ציפיה זו היא אכן נטלה על עצמה את תשלום הארנונה.

שלישית - על דבר הגשת התביעה נודע לה מצד ג' וכתב התביעה לא הומצא לידיה, אף דרישות לתשלום חוב הארנונה לא הגיעו לידיה.

מיד עם קבלת התביעה היא פנתה לתובעת להסדיר את החובואכן ביום 31/12/08 היא סילקה את החוב.

רביעית – עם תשלום החוב פנה ב"כ ביום 19.1.09 על מנת לייתר את הגשת הבקשה לרשות להגן, אך ב"כ התובעת לא השיב לפניה זו.

3.ב"כ התובעת בתגובתה מבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה על פי הוראת ס' 300 לפקודת העיריות על הנישום לשלם את חוב הארנונה בראשיתה של כל שנת מס. מכאן שהנתבעת אשר היתה מודעת לחובה לשאת בתשלום הארנונה, שהרי על פי הסכם השכירות האחרון היא נטלה חוב זה על עצמה היה עליה לפנות בראשית שנת 08 ולהסדיר את החוב.

התובעת מציינת ומאשרת כי רק ביום 31.12.08, דהיינו כשנה לאחר היווצרות החוב, היא סילקה אותו. עוד מציינת התובעת כי עצם תשלום החוב יש בו משום הודאה מטעם הנתבעת בדבר הכרתה בקיומו ודי בפירעונו בסוף שנת 08 כדי להצביע כי הגשת התביעה במועד שבו הוגשה היתה כדין.

4.מטענות הצדדים עולה כי השאלה היחידה אשר נותרה במחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשאלת זכאותה של התובעת להוצאות משפטיות לרבות שכ"ט עו"ד.

בגין שאלה זו אין מקום ליתן לנתבעים רשות להגן.

אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום הגשת התביעה נותר חוב ארנונה בלתי מסולק אשר סולק רק בסוף שנת 2008. בנסיבות אלה אין לבוא בטרוניה לתובעת עת הגישה את התביעה, שכן לנתבעת היה מספיק זמן להסדיר את החוב עובר להגשת התביעה ולא להמתין עד לקבלתו. הנתבעת אף, בהנחה שלא קיבלה כל דרישה לתשלום החוב, היתה מודעת לחובה לשלמה.

5.בנסיבות העניין אכן זכאית התובעת להוצאותיה המשפטיות. יחד עם זאת לבית המשפט שיקול דעת בעניין פסיקת ההוצאות וזאת בין היתר בהתחשב מכמות העבודה שהושקעה בהליך.

לפיכך, נראה לי, כי יש לפסוק לתובעת את אגרת בית המשפט ששילמה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

6.אשר על כן הבקשה לרשות להגן נדחית.

ב"כ התובעת ימציא פסק דין לגבי ההוצאות הנ"ל בתוך 10 ימים מיום קבלת ההחלטה.

החלטה זו ניתנת מכוח סמכותי לפי תקנה 205ג' לתקנות סדר הדין האזרחי.

במסגרת הליך זה אין צו להוצאות.