עיריית ירושלים נ' אמויאל

החלטה

מעיון בחומר שבתיק ועליו לא חלק הנתבע האזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל נמסרה לו כדין ביום 23/4/10.

כמו כן אין מחלוקת כי עברו כ-6 חודשים עד אשר הגיש הנתבע את בקשתו להארכת מועד והתנגדות עצמה.

הנתבע טוען בתצהירו בתמיכה לבקשה להארכת מוד כי עם קבלת ההתראה מהתובעת הוא פנה מספר פעמים לפקידי התובעת לשם בירור דרישת החיוב שכן לשיטתו מדובר בחיוב שגוי.

עוד מציין הנתבע כי סבר שיוכל להגיע להסדר עם התובעת כפי שעשה כבר בעבר בקשר לתביעות אחרות של התובעת.

לגופה של התביעה טוען הנתבע כי בתקופת החיוב הנכס היה מושכר לצד ג' אשר ניהל עסק למכירת ירקות ונאלץ לעזוב את הנכס עקב מצבו הרפואי.

הנתבע מוסיף וטען כי הנכס עמד ריק במשך שלושה חודשים עד להשכרתו לשוכר אחר ובגין כך הוא זכאי לפטור מנכס ריק.

לבסוף טוען הנתבע כי מהחוב הנטען בתיק זה יש לקזז סכום של 2,304 ₪ בגין הוצאות שנפסקו לטובתו בגין הליך אחר שניהלה נגדו התובעת.

לאור תגובת התובעת דין הבקשות להידחות.

על פי הדין והפסיקה על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה להארכת מועד עליו הנתבע להצביע על טעם מיוחד.

טעם מיוחד הוכר במקרים שהמניעה להגיש את ההליך הראוי אינה בשליטה בעל הדין אלא בגורם חיצוני שאין לו שליטה עליו.

נימוקו של הנתבע כמוסבר לעיל אין בו כדי להוות טעם מיוחד.על הנתבע היה להגיש את התנגדותו במועד ובמקביל לפנות אל התובעת לשם בירור מקור החוב.

אף אם נאמר כי דרך התנהלות התובעת לא היתה ראויה על פי גירסת הנתבע אין ולא היה בכך מלעמוד במועד שנקבע בחוק.

סיכומם של דברים המדובר באיחור משמעותי בהגשת ההתנגדות בלא שהובא טעם מיוחד לאיחור ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה.

מעבר לנדרש ,אף לגוף התביעה אין בפי הנתבע כל הגנה כנגד התביעה.הנתבע הודה בבקשה כי הדייר ששכר את הנכס עזב אותו ביום 30/9/2005.

ככל שהיה מגיע לנתבע פטור מהיות הנכס נכס ריק היה עליו או על הדייר ששהה בנכס להגיש את הבקשה בזמן אמת.

לא מיותר לציין כי נושא הפטור הינו בסמכותו היחודית של מנהל הארנונה ואין בית משפט מוסמך לדון בכך.

לאור כל האמור לעיל הבקשה להארכת מועד נידחת.

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ג, 17 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: