עיריית ירושלים נ' אלישיב ואח'

פסק דין

א.כללי:

תביעה כספית, לתשלום שומת ארנונה.

ב.על העובדות הטענות וההליכים:

התובעת, הינה עירייה כהגדרתה בפקודת העיריות (להלן: "העירייה"), הגובה תשלומי ארנונה מתושבי העיר ירושלים, בהתאם לסמכות הנתונה לה, בעיקר מכוח חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) התשנ"ג- 1992 והתקנות שהותקנו, מכוחו (לגלגוליה של סמכות הרשות המקומית, להטיל ארנונה, לאורך ההיסטוריה החקיקתית, ראה: בג"צ 7712/04 ויינברג נ' עיריית תל אביב יפו – פיסקה 7 לפסק דינה של כב' השופטת נאור – פורסם בנבו – 13/7/2006). כאשר נישום לא משלם את אשר נדרש בשומת הארנונה, פתוחות בפני הרשות שתי דרכי פעולה. הדרך האחת, היא הגשת תביעה אזרחית, לבית המשפט המוסמך, אשר יכול ותוגש בסדר דין מקוצר (תקנה 202(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). הדרך השניה, הינה פנייה להליכי גבייה מינהליים. בענייננו, נקטה העירייה, בדרך של הגשת תביעה אזרחית.

הנתבעים, הינם המחזיקים והמתגוררים בדירה בשטח 58 מ"ר, הנמצאת ברחוב סולם יעקוב, בירושלים והידועה בספרי העירייה, כנכס ארנונה מספר, 30220-005-000-0433 (להלן: "הדירה"). העירייה הגישה ביום 5/2/2007, תובענה כספית, בסדר דין מקוצר, כנגד הנתבעים, בגין חוב ארנונה, לשנים 1975-2006 ועל סך של 129,554 ₪.

הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן (בש"א 7247/08) וטענו בגדרה, בין היתר, להתיישנות התובענה. לצד הגשת הבקשה דנא, הוגשה בקשה נוספת (בש"א 7248/08), לדחיית התובענה על הסף, מחמת התיישנותה. בהסכמת העירייה, ניתנה להם הרשות להתגונן ונקבע, כי העיריייה תגיש כתב תביעה מתוקן ולאחריו, יגישו הנתבעים כתב הגנה. העירייה הגישה כתב תביעה מתוקן ואולם, חרף טענות הנתבעים, חזרה העירייה על טענותיה לחוב, על סך של 139,553 ₪ והתעלמה מעניין ההתיישנות.

בכתב הגנתם, טענו הנתבעים, להתיישנות מרבית רכיבי התביעה, ככל שאלה נוגעים לחוב ארנונה שקדם ליום 1/1/2000 וחזרו על טענתם לסילוק על הסף של חלק זה, מהתובענה. עוד טענו הנתבעים, כי הם זכאים לפטור מלא מארנונה, בהתאם לקבוע בסעיף 9(ב) לחוק אזרחים ותיקים תש"ן - 1989 (להלן: "החוק"). ובהיות הנתבעת, אזרח ותיק כהגדרתו בחוק, המקבלת קצבת הבטחת הכנסה. לחלופין טענו, כי בהתאם להסכמת הצדדים שהושגה במסגרת בג"צ 4552/97, שהגישו הנתבעים כנגד העירייה (להלן: "הבג"צ"), זכאים להנחה של 80% בשיעור הארנונה, החל משנת 1994 ואילך.

נוכח טענות הנתבעים, הסכימה העירייה, כי מקצת מהתביעה הנוגעת לחוב הארנונה, שקדם ליום 1/1/2000, התיישנה ומשכך, העמידה את סכום התביעה על סך של 20,266 ₪, בלבד, נכון ליום 18/1/2009 (עמ' 1 לפרוט' מיום 31/3/2009).

הצדדים הגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים. מטעם העירייה, הוגש תצהירו של מר מאיר בן שטרית, סגן מנהל אגף גבייה ושומה בעיריית ירושלים (להלן: "מאיר"), אשר פרט בתצהירו את חובם של הנתבעים, בהתאם למופיע ברישומי העירייה ועל יסוד הפרטים הנוספים, שנמסרו, במהלך הדיון. לתצהירו צרף מאיר, טבלה המפרטת את חובם של הנתבעים ואת ההנחה שניתנה להם בכל שנה (נספח א', להלן: "הטבלה"). על פי הטבלה, ניתנו לנתבעים ההנחות הבאות:

השנה

שיעור ההנחה

מהות ההנחה

1999

100%

גיל הזהב והשלמת הכנסה

2000

100%

גיל הזהב והשלמת הכנסה

2001