עיריית יהוד נ' כהן ואח'

החלטה

1.בפני בקשה למחיקת כותרת מכתב תביעה שהוגש לפי סדר דין מקוצר על ידי המשיבה, עיריית יהוד מונוסון.

2.התביעה הוגשה בקשר עם חוב של המנוחים דוד וזולי כהן ז"ל נגד יורשיהם, ועל פי כתב התביעה החוב נובע מ"תשלומי ארנונה כללית, מים, ביוב וכיוצא באלה חיובים בגין הנכס סך של 284,426.6 ₪ נכון ליום 2.10.11." לכתב התביעה צורף "חשבון החוב מתוך פנקסי התובעת". עפ"י אותו תדפיס שצורף לכתב התביעה, החוב נובע בחלקו הארי מחיובי ארנונה, אך חלק נכבד ממנו הוא אכן חיובי מים וביוב. שורה אחת שבו, בסך 13,306 ₪, מכונה "הוצאות משפטיות". על פי כתב התביעה, הוגשה התביעה לפי סדר דין מקוצר בהיותה "תביעה של רשות מקומית לתשלום סכום קצוב המגיע לה ע"פ דין".

3.הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן, ובתוכה כללו טענות נגד כשרות התביעה לסדר דין זה. על פי ההחלטה שניתנה בדיון שהתקיים, פוצל הדיון בין שני הסעדים השונים, ובשלב זה תינתן החלטה בשאלת סדר הדין הנכון.

4.הנתבעים טוענים ל-3 פגמים בכתב התביעה: ראשית, כאמור, הוא נוקב בתאריך 2.10.11 כתאריך תום תקופת החישוב, בעוד בתדפיס לא מופיעים חובות שמקורם לאחר שנת 2010; שנית, רכיב ההוצאות המשפטיות אינו יכול להיכנס בגדרו של סדר דין זה; ושלישית, 3 השורות הראשונות בתדפיס אינן מפרטות את מקור החוב הנדרש על פיהן, ויכול והן נכנסות לגדר טענת התיישנות.

5.התובעת טוענת, בהתבסס על החלטות קודמות של מותב זה, שאין כלל חובה לצרף מסמך בכתב להכשרת תביעה לפי סדר דין מקוצר, מקום בו היא מוגשת בהיותה, כאמור תביעה של רשות מקומית לתשלום סכום קצוב, וכי ברי כי השורות הראשונות בתדפיס הן שורות החיוב השוטף (דהיינו, לשנת 2011).

6.דין הבקשה להידחות.

7.ראשית אומר, כי הגם שבעבר כתבתי (ראה, למשל, תא"ק 58633-10-10 עיריית יהוד-מונוסון נ. עמיאל (פורסם במאגרי פסיקה שונים), ועוד החלטות אחרות), כי נוכח ההבדל בין לשון תקנה 202(1)(ב) ותקנה 202(2), מחד, לבין לשון תקנה 202(1)(א) ותקנה 202(3), מאידך, הרי שבתביעות ארנונה ובתביעות מכוח הוראה מפורשת של חיקוק אין צורך בצירוף מסמך כלשהו בכתב כדי להכשיר את התביעה לסדר דין מקוצר, אני סבור כיום שמסקנה זו אינה הכרחית, ואולי היא אף שגויה, שכן יכול ויש לייחס את השמטת דרישת הכתב לתקלה שנפלה לפני מחוקק המשנה בניסוח התקנות, זאת לאור ההוראה המצטברת מתקנה 203, תקנה 9 ותקנה 75 (כל אזכורי התקנות בהחלטה זו הם מתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

8.מכל מקום, בעניינו צורף, כאמור, מסמך המבסס את סכום התביעה, ולפיכך אין צורך בהכרעה בסוגיה הנזכרת.

9.באשר לאותו מסמך, הרי שלא מצאתי ממש בטענות הנתבעים בכל הנוגע ל-3 השורות הראשונות שלו, או ל"סתירה" לכאורה בין התאריך הנקוב בכתב התביעה לרישום השנים שבמרבית שורות התדפיס. בין אם כך הוא המצב ובין אם לאו, היות 3 השורות הראשונות מתייחסות לחיובים שוטפים היא הבנה סבירה והגיונית של התדפיס, ולבטח שאין השאלה המתעוררת מהן מספיקה כדי להסיר את התביעה מגדר היותה לסכום קצוב.

10.השורה הבעייתית היחידה, לדידה של התובעת, היא השורה המתייחסת להוצאות משפטיות, והתובעת בטיעוניה אף לא התייחסה לכך במישרין. תקנה 202(2), הרלבנטית לעניינו, צוטטה אך באופן חלקי למעלה, כפי שהובאה בכתב התביעה, ולשונה המלאה היא: "תביעות של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי השתתפות". לכאורה, סכום ההוצאות המשפטיות (שאין ידוע מה מקורו) אינו מגיע לתובעת "כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי השתתפות". ידועה גם ההלכה, לפיה תביעה, שחלקה אינו כשר להידון לפי סדר דין מקוצר, אינה כשרה כולה לכך.

11.אף על פי כן, איני סבור שיש בעבור שורה זו למחוק את כותרת התביעה. יש לזכור, כי הדיבור המלא הוא ""על פי כל דין כארנונה, כהיטל...", ועל פני הדברים פרשנות סבירה של הדיבור תראה אותו ככולל סכומים המגיעים לרשות גם בקשר עם גביית ארנונה ויתר סוגי התשלומים הנזכרים, מכוח זכאותה "על פי כל דין", למשל מכוח ההוראה המצטברת של סעיף 315(ב) לפקודת העיריות [נוסח חדש] עם סעיף 12ט וסעיף 13 לפקודת המסים (גביה).

12.לסיכום, התביעה כפי שהוגשה, עם התדפיס שצורף לה, כשרה להתברר לפי סדר דין מקוצר, ודין הבקשה למחיקת כותרת להידחות. הוצאות ההליך תישקלנה בתום בירור בקשת הרשות להתגונן.

13.בהתאם לאמור בהחלטתי שניתנה בדיון, יש לקבוע מועד נוסף לשם חקירת המצהירה מטעם הנתבעים. דיון זה יתקיים ביום 8.4.2014 בשעה 13:00.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: