עיריית י-ם נ' כולל שומרי החומות לצדקת רבי מאיר בעל

פסק דין

מונח בפניי ערעור על החלטותיה של כב' הרשמת (כתוארה אז) נמרודי, מיום 20.10.09, שבהן היא דחתה את בקשות המערערת לקבל רשות להתגונן בפני תביעות בסדר דין מקוצר שהגישה כנגדה המשיבה.

שתי התביעות הן לתשלום ארנונה בשני נכסים שונים. לאור הדמיון בנסיבות ובטענות אוחדו התיקים.

ת"א 21396/08 הוא בעניין נכס במאה שערים ות"א 21937/08 הוא בעניין נכס בבתי הונגרין.

אין מחלוקת בין הצדדים כי שני הנכסים הם בבעלותו של הקדש, אשר נועד לטובת המערערת, כפי שמופיע בנוסח הטאבו.

אין מחלוקת כי המערערת אכן פועלת בשני הנכסים.

אין גם מחלוקת כי בעבר המערערת שילמה את הארנונה בעבור שני הנכסים.

בנכס אחד הפסיקה המערערת לשלם בשנת 2003 ובשני היא הפסיקה לשלם שנת 2005. בשל כך הגישה התובעת את התביעות דנן.

בקשות המערערת לקבל רשות להתגונן נדחתה, ומכאן הערעור.

שיקולים למתן רשות להתגונן

ההליך שבפניי הוא ערעור על החלטות כב' הרשמת. מטבע הדברים, על המערערת לשכנעני כי יש מקום להתערב בקביעותיה של כב' הרשמת.

כב' הרשמת דחתה בקשות של המערערת למתן רשות להתגונן בשני התיקים, לפיכך, כאשר אני בוחנת את ההחלטות עלי לבחון רק זאת – האם טעתה כב' הרשמת כאשר סירבה ליתן למערערת את הרשות להתגונן.

הכלים שעומדים לרשותי הם הדין והפסיקה וההנחיות בדבר השיקולים למתן רשות להתגונן – כך ותו-לא.

אינני נדרשת, במסגרת הליך הערעור בו עסקינן, לשקול ולהכריע האם צודקת המערערת בטיעוניה כנגד התביעה, האם יש לפטור אותה מארנונה או האם יש מקום ליתן לה הנחות ועוד כיוצא באלה טענות של המערערת.

כל אשר עלי לבחון הוא – האם החומר שהוגש לרשמת, בבקשת הרשות להתגונן, מצדיק מתן רשות כמבוקש, אם לאו.

כלומר, עלי לבחון אם החומר העובדתי אשר הונח בפני כב' הרשמת עומד בשיקולים אשר נקבעו כמצדיקים מתן רשות להתגונן.

כך נקבע בע"א469/87 יוסף בורלא ואח' נ' בנק טפחות מפי כב' השופט לויין:

"אמנם נכון הוא כי בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש, ובית המשפט ייטה להעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית, אפילו המדובר בהגנה דחוקה...

זו אכן ההלכה. אולם הלכה מיישמים על עובדות. על כן כדי לקבל רשות להתגונן על המבקש להראות כי תצהירו מגלה ראשית דבר עובדה או עובדות אשר יכולות, בהנחה שהן נכונות, להוות בסיס כלשהו לטענה משפטית ראויה (להוציא כמובן מקרים בהם הבקשה לרשות להתגונן כל כלה ענינה טענה משפטית על יסוד העובדות הידועות, שאז רשאי בית המשפט להכריע בשאלה זו על אתר).

על כן בבוא בית המשפט לשקול מתן רשות להתגונן עליו להניח כי העובדות שהמבקש טוען להן אמנם נכונות ובהנחה זו עליו לבדוק האם יש באלה כדי להצביע על הגנה אפשרית ולו אף בדוחק.