עיריית י-ם נ' כולל שומרי החומות לצדקת רבי מאיר בעל

החלטה

1.התובעת הגישה תביעה כספית בהליך של סדר דין מקוצר כנגד הנתבעת המתייחס לחוב ארנונה בגין נכס אותו החזיקה ו/או מחזיקה הנתבעת בירושלים.

2.על פי נספח א' לכתב התביעה, חוב הארנונה מתייחס לתקופה מיום 1.1.03 ועד ליום 31.12.08.

עוד עולה מנספח א' כי בגין השנים 2003-2006 ניתנו לנתבעת הנחות בתשלומי ארנונה.

3.בבקשה לרשות להגן מעלה המבקשת את הטענות הבאות:

ראשית, הנכס נשוא כתב התביעה אינו מוחזק על ידה כי אם על ידי הקדש רדסדורפר יצחק הירש ומעולם לא הועבר על ידו לגוף אחר, וזאת כעולה מאישור נסח מלשכת רשום המקרקעין.

שנית, הנתבעת מפעילה בנכס ישיבה ולפיכך המדובר בפעילות בעלת אופי של חב' ניהול, אשר הינה גוף חיצוני הפועל והמנהל את הנכס, כאשר בפועל ההחזקה נשארת בידי ההקדש.

שלישית, הנתבעת אינה מחזיקה בנכס ויש להעביר את חוב הארנונה על שם ההקדש.

רביעית, השימוש בנכס הינו כבית ספר. מאחר והמדובר במוסד חינוכי שאין בו רישיון כדין לא ניתן לחייב את הנכס בארנונה.

לחילופין יש ליתן לנתבעת פטור על פי הקבוע בסעיף 5.ג.(א) לפקודת הפיטורין כפי שהתובעת העניקה לה בעבר עד לשנת 2006.

4.מעיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות להגן להידחות:

ראשית, טענת הנתבעת כי אינה מחזיקה בנכס דינה להתברר על פי הוראות הדין בפני מנהל הארנונה אצל המשיבה. לא זו אף זו. נסיבות המקרה בתיק זה אינן מצביעות על נושא בעל חשיבות ציבורית עקרונית וייחודית שרק בהתקיים תנאים אלה ירשה בית המשפט לנישום להעלות טענת אינני מחזיק, מקום בו לא פעל בדרך המלך על ידי הגשת השגה.

מכאן המסקנה כי טענה זו אינה בסמכות בית משפט זה.

יתרה מכך, הנתבעת אינה מכחישה את העובדה כי היא מפעילה בנכס בית ספר או ישיבה קטנה. הטענה כי היא מעין חב' ניהול לא רק שלא הוכחה באסמכתאות בכתב אלא אינה רלוונטית, שכן הארנונה מוטלת על נישום שלו מירב הזיקות לנכס ובנסיבות שבפני ברור הוא כי הנתבעת ורק היא מחזיקה בפועל בנכס.

שנית, אף טענת הנתבעת זכאותה לפטור בהיות המוסד אותו היא מפעילה בנכס דינה להידחות. ככל שהנתבע סוברת כי מגיעה לה הנחה ו/או פטור, עליה להפנות את בקשותיה למנהל הארנונה אצל המשיבה או במסגרת הגשת עתירה מנהלית ולא במסגרת הליך זה.

הנתבעת היתה מודעת לכך כי היה עליה לפנות בהליכים על פי חוק הרשויות המקומיות [השגה וערר על קביעת ארנונה כללית] התשל"ו-1976, והדבר אף הודע לה מאת הגורמים המוסמכים אצל התובעת. חרף זאת לא פעלה הנתבעת בדרך של השגה וערר ונזכרה להעלאות את טענותיה רק בתגובה לכתב התביעה שהוגש כנגדה.

בכל מקרה, אין התובעת רשאית על פי חוק להעניק פטור אלא באישורו של שר הפנים באמצעות הממונה על המחוז אשר בידיו הסמכות ליתן פטור על פי הנהלים המקובלים.

5.למעלה מן הצורך יוער כי מצד אחד טוענת הנתבעת כי אינה מבחינת המחזיק בנכס, עובדה אשר נסתרה על פי הודאתה, ומצד שני טוענת היא לקבלת פטור. ככל שהיא אינה בבחינת מחזיק בנכס, הכיצד היא טוענת כי מגיע לה פטור? לנתבעת הפתרונים לתמיהה זו.

6.סופם של דברים. טענותיה של הנתבעת אינם בסמכותו של בית משפט זה ואין אף מקום להתיר לה להעלות טענת איני מחזיק במסגרת הליך זה.

7.אשר על כן, הבקשה נדחית.