עיריית חיפה נ' מיכלין ואח'

פסק דין

בפני ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (כבוד הרשם שי גור) מיום 4/1/14, אשר ניתנה במסגרת טענת "פרעתי" שהוגשה בידי המערערת – החייבת בתיק ההוצאה לפועל 02-43947-13-3.

רקע בקצרה :

ביום 25/8/13 ניתן בידי בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט רמזי חדיד) פסק דין בת.א.

10790-09-11 אשר דחה טענותיהם של המשיבים כאן בכל הנוגע לחוב מים אותו הם חבים למערערת – עיריית חיפה וכן חייב את המערערת בגין דו"ח חניה אשר ניתן למשיבים כאן בסך של 10,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות בסך 5000 ₪.

במהלכו של ההליך המשפטי מסרו המשיבים לב"כ המערערת בנאמנות, המחאת ביטחון ע"ס 23,242 ₪ בגין חוב המים. בסיום ההליך ביקשה המערערת להפחית את סך פסק הדין בו חוייבה מחוב המים של המשיבים אך הללו סירבו.

ביום 1/10/13 שילמה המערערת למשיבים סך של 8513 ₪ בהתאם לחשבון הבא : ביום 17/9/13 עמד חוב המים של המשיבים בפנקסי המערערת ע"ס של 29728 ₪, מתוכו נוכתה המחאת הבטחון בסך 23,242 ₪ וכן נוכו 15,000 ₪ בהם חוייבה המערערת. את יתרת החוב שילמה המערערת למשיבים בהמחאה ביום 1/10/13.

ביום 6/10/13 פתחו המשיבים תיק ההוצאה לפועל כנגד המערערת בגין חיוביה על פי פסק הדין מיום 25/8/13, כאשר הם אינם מציינים בעת פתיחת התיק את התשלום אותו קיבלו לידיהם מעם המערערת.

המערערת הגישה בקשתה בטענת "פרעתי" וטענה כי תיק ההוצאה לפועל כנגדה לא אמור היה להיפתח כלל נוכח העובדה כי שילמה את חובה למשיבים, אך הללו לא עדכנו את תיק ההוצאה לפועל בהתאם. עוד טענה המערערת כי התנהלות המשיבים אינה מתיישבת עם חובת תום הלב המחוייבת בעת נקיטת הליכי הוצאה לפועל. המשיבים מצידם העלו טענות שונות באשר לאופן חישוב הריבית וההצמדה עבור חוב המים. המערערת, בתשובתה לתגובת המשיבים הפנתה לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"מ 1980 וצירפה דפי חשבון המפרטים את אופן החישוב.

ביום 4/1/14 , ניתנה כאמור החלטת רשם ההוצאה לפועל ובה הכריע הרשם הנכבד בלא לקיים דיון בפניו בטענת ה"פרעתי" וקבע כי אכן מדובר בטענת קיזוז מוכחת, אך לא ברור לפי אילו חישובי ריבית חושב חוב המים של המשיבים וכי לטעמו יש לשמור על ערכם הריאלי של הכספים בהתאם לחוק ריבית והצמדה ולא מעבר לכך ולפיכך הורה למשיבים דווקא, להגיש לו תחשיב חוב המים "לפי פסיקת ריבית והצמדה בלבד", כלשון ההחלטה. עוד קבע הרשם הנכבד כי גובה החוב הנכון בתיק ההוצאה לפועל הינו הסך של 15,000 ₪ אשר נפסק כנגד המערערת, פחות 8513 ₪ אשר שולמו בידי המערערת, פחות הסכום אשר התווסף לחוב המים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה.

המערערת הגישה בקשתה לעיון חוזר ביום 15/1/14 והפנתה את הרשם הנכבד להוראות החוק הרלבנטיות לפיהן יש לחשב את הריבית וההצמדה בחוק הרשויות המקומיות. עוד הפנתה המערערת לחוסר תום הלב של המשיבים בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל, עתרה לשינוי ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור וכן לעיכובם של הליכים ככל שלא יהא שינוי בהחלטה על מנת להגיש ערעורה זה. רשם ההוצאה לפועל נתן החלטתו ביום 21/1/14 ובה חזר על קביעותיו לפיהן אין להוסיף לחוב הפרשי ריבית והצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות משום שיש בכך מימד עונשי. עוד הוסיף הרשם וקבע כי מצא ממש ביתר טענותיה של המערערת בבקשה לעיון חוזר ומשכך השית על המשיבים חיוב בהוצאות ושכ"ט, כמו גם חייבם בחלק מאגרת פתיחת התיק והורה כי ככל שלא תחלוק המערערת על חישוב המשיבים, יועבר הסך של 4572₪ לידי המשיבים ועל סגירתו של תיק ההוצאה לפועל.

הרשם הנכבד דחה את הבקשה לעיכובם של הליכים נוכח קביעתו כי לא נטען באשר ליכולתם הכלכלית של המשיבים.

טענות הצדדים בערעור:

המערערת טוענת במסגרת ערעורה זה כי יש לבטל החלטת רשם ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי" מיום 4/1/14 באשר מתחילה לא היה מקום לפתוח את תיק ההוצאה לפועל, אל נוכח התשלום אשר ביצעה למשיבים. עוד טענה המערערת כי בהיותה רשות, מחושבים התשלומים לרשות ובכלל זאת חוב המים של המשיבים בהפרשי ריבית והצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"מ 1980 ואין זה מסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לשנות את אופן קביעת הריבית בחריגה ברורה מהוראות פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל. עוד טענה המערערת כי היה מקום ליתן משקל בהחלטת רשם ההוצאה לפועל לעובדה כי התיק נפתח בחוסר תום לב, עת שולמו כספים לידי המשיבים, אך הללו ביכרו לקבוע תחילה את שיעורי שכר טרחת עו"ד והאגרה המשולמת במסגרת תיק ההוצאה לפועל והסתירו עובדות מהותיות מרשם ההוצאה לפועל.

המשיבים טענו כי היה על המערערת להגיש ערעורה בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל בתוך 15 יום וכי משזו לא עשתה כן ואף לא הגישה בקשה להארכת מועד, הרי שיש לדחות ערעורה. המשיבים אף טוענים כי היה על המערערת להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה בעיון החוזר, אך משזו לא עשתה כן, הרי שאין לאפשר לה להישמע כעת. עוד טוענים המשיבים כי לא קיימת זכות קיזוז, אמנם המערערת שילמה סך של 8513 ₪, אך לא במועד שהיתה צריכה לעשות כן, פסק הדין הומצא לצדדים ביום בו ניתן אך המערערת שילמה רק ביום 1/10/13. לטענת המשיבים תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 30/9/13. לא היה מקום לחיובם עבור צריכת מים עד ליום 27/8/13 מבלי שהדבר עמד בבסיס פסק הדין וכאשר גבתה המערערת את המחאת הבטחון בסך 23,242 ₪, היא מושתקת מלטעון לקיום כל חוב מים נוסף. המשיבים עתרו לדחיית הערעור על הסף.

דיון :

הצדדים זומנו לדיון בפני ביום 28/4/14 ושבו על טיעוניהם בפני בית המשפט.

המשיבים שבו ועמדו על טענתם כי הערעור הוגש באיחור ניכר ובלא בקשה להארכת מועד בצידו. מטבע הדברים, כך לטענת המשיבים אף לא הובא טעם מיוחד להארכת המועד לו היתה זו מתבקשת. המערערת בדיון אשר בפני טענה כי היות והוגשה בקשה לעיון חוזר וזו אכן נתקבלה ברובה, הרי שהערעור הוגש במועד הנקוב בחוק וזאת בהתאם למועד ההחלטה בבקשה לעיון חוזר.

החלטת רשם ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי" מכוחו של סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז 1967 דינה כדין פסק דין לצורך ערעור ולפיכך ניתנה זכות ערעור בגינה של החלטה בטענת "פרעתי" בהתאם להוראות סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל.

המועד להגשת הערעור קבוע בתקנה 120 (ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התשל"ט 1979 ויש להגישו בתוך 20 יום מיום שניתנה ההחלטה, או הומצאה לצד אשר ההחלטה ניתנה שלא בפניו.