עיריית חיפה ח.פ 500240007 נ' חיא

החלטה

בעניין: התנגדות לביצוע תביעה, בקשה להארכת מועד וביטול הליכי הוצל"פ

בפניי בקשות שני הנתבעים להארכת מועד והתנגדות לביצוע תביעה.

עניינן של הבקשות תביעה על סכום קצוב, שהוגשה ע"י המשיבה בתיק הוצל"פ 02-58918-10-4 שנפתח ביום 16.11.2010.

התובעת טוענת כי סכום התביעה הינו בגין חובם של המבקשים עבור אי תשלום במועד של אגרות החינוך, שהם חייבים לשלם לתובעת בגין לימודי בתם ליטל, התלמידה במוסד החינוכי, חיובים עבור ביטוח תאונות אישיות, השאלת ספרים ותשלום עבור וועד הורים לשנת הלימודים תשס"ז.

התובעת צירפה מכתבי התראה שנשלחו למבקשים, ובו פירוט החיובים וכן דפי חשבון מפורטים בגין החיובים הנ"ל.

בדיון שהתקיים בפני ביום 10/3/13 הופיע המבקש 1 בלבד והצהיר שהוא מופיע גם על דעת המבקשת מס' 2.

ב"כ המשיבה חקר את המבקש, והצדדים סיכמו בעל פה.

אין חולק כי המבקש חתם על כתב התחייבות מיום 20.3.04 וכן על כתב ההתחייבות ללא תאריך שהגיש ב"כ המשיבה מש/1, על הסכמתו להשתתפות בתו בתוכנית תל"ן עבור הבת ליטל, עבור כיתה ט' ועבור כיתות י"א וי"ב. המחלוקת הינה עבור לימודי הבת בכיתה י'.

המבקש מכחיש קיומו של חוב כלשהו למשיבה בגין אגרות חינוך.

המבקש מודה כי חתם על תוכנית תל"ן אך לטענתו התוכנית הנ"ל לא סופקה וכי מעולם לא ראה במערכת השעות של הבת שמופיעות שעות תיגבור (סעיף 2 לתצהיר המבקש ופרוטוקול הדיון, עמ' 1 שורות 26-27).

בדיון בפני טען המבקש כי חתם על כתב ההתחייבות מש/1, עבור שנת לימודים אחת, (כיתה ט'), וכן חתימה עבור כיתה י"א וי"ב (פרוטוקול הדיון, עמ' 3, שורות 4-5).

לטענת המבקש, המשיבה לא הייתה צריכה לגבות עבור השנים שהבת למדה בכיתות י' ו-י"א, שכן המדובר לטענתו במקצועות חובה ובחירה.

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשת המבקש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא רק לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה.

לעניין זה ראה ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כב' השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה שביעית), בעמוד 311: "בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירו של המבקש נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותם" ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז. ביהמ"ש חייב לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית.

הגישה של בתי המשפט הינה לטובת קבלת בקשות רשות להתגונן, בכל מקרה שיש בהן הגנה של ממש: "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים (האינטרס של מתן הגנה לתובע שזכותו עפ"י התביעה שהגיש אינה מוטלת בספק ואינטרס ציבורי בקידום יעילותה של המערכת השיפוטית ביחס לתביעות שתוצאתן האופרטיבית מתבקשת מאליה), את ההכרה בזכותו להתגונן" (ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (מאגר נבו)).

המבקש טוען שהיה עליו לשלם עבור שירותי תל"ן בגין לימודי הבת בכיתה ט' בלבד, וכי יש לקזז מהסכום הנדרש, 30% בגין הנחת הנחת חד הורית.

התביעה הוגשה בגין אי תשלומי אגרות חינוך וכן על בסיס מסמך המוכתר "כתב התחייבות" מיום 30.4.04, מש/1, לפיו מתחייב המבקש לשלם למשיבה את הסכומים עבור תוכנית לימודים נוספת, (תל"ן).

בכתב ההתחייבות כתוב מפורשות, סעיף 2(1) לכתב ההתחייבות:

..."התל"ן הינם שירותי חינוך שאינם כלולים בתחשיב, עלות התלמיד הניתן ע"י משרד החינוך, להלן התל"ן..."