עיריית חדרה נ' שגיא

החלטה

בפניי בקשת הנאשם להורות על ביטול פסק דין שניתן בהעדרו ביום 11.3.14.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של העמדת רכב על המדרכה ביום 23.1.13.

הנאשם זומן לדיון ליום 11.3.14, אישור המסירה נמסר לידיו ולמרות זאת לא התייצב הנאשם לדיון. משכך, ניתן פסק הדין בהעדרו.

הנאשם טוען כי רשם בטעות ביומן את תאריך הדיון ליום 21.3.04 במקום 11.3.04 ואך מחמת אותה טעות לא התייצב לדיון.

עוד טוען הנאשם כי בידיו תמונות מהן עולה כי החנה את רכבו אך לצורך פתיחת השער לחניה, סמוך לחנות שברשותו ולכן יש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו ולזמנו למועד נוסף.

המאשימה טוענת כי בטעות במועד הדיון אין כדי להביא לביטול פסק הדין. עוד נטען כי הנאשם לא העלה טענת הגנה טובה ועל כן לא מתעורר החשש לעיוות דין, בהפנותה לפסקי דין רלוונטיים.

כן נטען כי הנאשם אינו עומד בתנאי סעיף 130(ח) לחסד"פ ולכן יש לדחות את הבקשה.

דיון

סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ") קובע:

"130 (ח)נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע."

הפסיקה קבעה אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בעניין זה וברע"פ 10200/03 דביר שחוח נ' מ"י (4.12.03):

"אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בסעיף 130 (ח) לחסד"פ. הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש תוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו...ב

נחזור ונזכיר בהקשר זה, כי בשלב הדיון בבקשה הסתיים ההליך הפלילי, המבקש הורשע ודינו נגזר. על מנת לשכנע את בית המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק הדין, ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא, שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי התייצבותו לדיון. שכחה של מעוד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון... יחד עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש – וזו האפשרות השניה – שאי היעתרות לבקשתו עלולה לגרום עיוות דין, דין בקשתו להתקבל. כך לדוגמא, אם לא התייצב נאשם למשפטו עקב שיכחה גרידא אולם מבקשתו עולה באופן חד משמעי כי בתאריך שבו מיוחסת לו עבירת תנועה כלל לא שהה בתוך גבולות המדינה, בנסיבות אלה, החלטה שלא לבטל את פסק הדין תגרום למבקש עיוות דין שכן אין כל ספק כי דיון ענייני באישום היה מוביל למסקנה שיש לזכותו". 

בענייננו התנאי הראשון לא מתקיים, שכן טעות במועד הדיון אכן אינה מהווה עילה לביטול פסק דין. יחד עם זאת, מהבקשה עולה כי לנאשם טענה שיכול ויהיה בה כדי לשמש לו הגנה, משמע מצאתי כי אם לא יבוטל פסק הדין, קיים חשש שייגרם לנאשם עיוות דין.

על כן, מבטלת פסק הדין שניתן בהעדר הנאשם ביום 11.3.14 וקובעת הקראה ליום 24.6.14 בשעה 11:00.

המזכירות תשלח לצדדים העתק ההחלטה.

ניתנה היום, כ"ד אדר ב תשע"ד, 26 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: