עיריית הרצליה נ' סגל

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטתו מיום 15/10/09 של כב' הרשם מר אבי שליו, לפיה הורה על ביטול פסק הדין אשר ניתן כנגד המשיב, בהעדר הגנה, ביום 8/2/01.

פסק הדין ניתן בהסתמך על אישור מסירה מיום 28/11/00 לידי אביו של המשיב.

התביעה, על פי כתב התביעה, הינה לתשלום חוב ארנונה ומים אשר המשיב נתבע יחד עם אחרים, אחיו.

ב"כ הצדדים הגישו עיקרי טיעון וסיכום טענות בצירוף תיק מוצגים כאשר כל צד מבהיר את עמדתו וטיעוניו.

2.הרשם הנכבד החליט לבטל את פסק הדין מחובת הצדק ולאחר שקבע כי הבקשה לביטול פסק הדין לא הוגשה באיחור. עוד קבע הרשם הנכבד בהחלטתו, כי אף אם לא היה מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, הרי שהיה מקום לבטלו בתוקף שיקול הדעת של בית המשפט.

לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות שהוגשו, הגעתי למסקנה כי דינו של הערעור להידחות.

3.בהודעת הערעור מועלות טענות כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הרשם אשר החלטתו ניתנה לאחר ששמע את חקירתו של המשיב והתרשם ממנו באופן בלתי אמצעי עד כי קבע בהחלטתו בסעיף 7 סיפא, "והחשוב מכך הוא שהתרשמתי ממהימנותו של המבקש שנחקר בפני".

כידוע, אין ערכאת ערעור מתערבת בממצאים עובדתיים ובהתרשמות ערכאה דיונית מעדים המעידים בפניה, ובנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי במקרה זה יש להתערב.

לאחר עיון במסמכים מצאתי כי החלטתו של הרשם הנכבד מבוססת וראויה בהתאם לראיות ולמסמכים אשר היו בפניו בעת הדיון.

4.מתדפיס משטרת הגבולות שהוצג בדיון עולה, כי המשיב שהה בחו"ל בין השנים 1999 ועד 2007, וגם אם ביקר מידי פעם בארץ, הרי שבמועד ההמצאה לא שהה בארץ.

המבקשת מבססת את טענתה בדבר האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין על "כלל הידיעה", דהיינו, שניתן לייחס לבעל דין מסירה גם אם לא בוצעה לו המצאה על פי התקנות ובמקרה כזה, טוענים כי מכח כלל הידיעה מושתק הוא לטעון כנגד ההמצאה.

יצויין, כי יש להחיל את עיקרון הידיעה רק במקרים חריגים מתאימים ולא באופן גורף שכן התקנות מייחסות חשיבות להמצאת כתבי בי דין לבעל דין כמועד הקובע לעניין מרוץ המועדים השונים, ולכן נקבעו בתקנות דרכים ברורות כיצד יש לבצע המצאה לבעל דין.

מהעובדה כי אחיו של המשיב, גם אם הוא עורך דין, טיפל בתביעת המבקשת, אין ללמוד מכך על "הידיעה" של המשיב בקשר להליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו ובעניין זה מקובלת עלי מסקנתו של הרשם הנכבד ולא מצאתי להתערב בה.

5.באשר למסירה למשיב באמצעות אביו, בהתאם לתקנות, ניתן למסור לבן משפחה (אביו של המשיב הוא בגדר בן משפחה לעניין זה) הגר עימו.

אין כל ספק כי במועד המסירה לאב לא התגורר המשיב בדירה משותפת עם אביו ולכן המסירה הנטענת איננה יכולה להיחשב כמסירה כדין, ומכאן, שלא נעשתה כלל מסירה למשיב ועל כן, דינו של פסק הדין להתבטל מחובת הצדק.

עוד אציין, כי לא מצאתי ראיות או בסיס של ממש לטענת המבקשת, לפיה היה אביו של המשיב מורשה מטעמו לקבלת כתבי בי דין בעת העדרו מן הארץ.

6.צדק הרשם הנכבד בקביעתו, כי גם במסגרת שיקול הדעת של בית המשפט נכון וראוי היה לבטל את פסק הדין, תוך מתן משקל לזכות הגישה לערכאות המשפט שהוכרה כזכות חוקתית המזכה בעל דין לברר את עניינו בבית המשפט ובמיוחד כאשר התיק בוער.

בתצהיר שצורף כתמיכה לבקשה לביטול פסק הדין, מעלה המשיב טענות הגנה לכאוריות המצדיקות לבטל את פסק הדין ולבררן בהליך מסודר של הוכחות. כך למשל, טוען המשיב, כי המבקשת מסרבת למסור לו את פירוט החוב והגביה בפועל בתקופה הרלוונטית ועוד טוען כי מי שהחזיק בנכס באותה תקופה היה שוכר בשם מזוז ואף באחד מרישומי העירייה מופיע שם זה ועל כן יש לברר את הטענה לפיה הושכר הנכס ואף נעשה דיווח על כך למבקשת.

עוד נטען על נזק שגרמה המבקשת למשיב בכך שהעבירה את הרישום על שמם של הבעלים ומנעה מהם מלגבות את החוב מהערבים מכח שטר חוב שהחזיקו וכיום נמנעה האפשרות לתבוע בשל התיישנות.