עיריית הוד השרון נ' אליוביץ

פסק דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חנית רכב פרטי בתחום תחנת מוניות.

אין מחלוקת כי הנאשם חנה בין תמרור אשר אוסר על עצירה וחניית כל רכב מלבד מונית, פרט להורדת נוסעים, לבין תמרור אשר מסיים את האיסור שבתמרור הראשון. עוד אין מחלוקת כי בין שני התמרורים נצבעה שפת המדרכה באדום – צהוב, שפירושו איסור כל עצירה למעט סוג רכב שעצירתו הותרה ע"י תמרור – תחנת אוטובוס בקו שירות, תחנת מוניות ותחנת הסעה לילדים.

לטענת הנאשם, כשחנה במקום, הבחין רק בתמרור השני ובסימון המדרכה, ובכך סבר כי במקום שני תמרורים סותרים. האחד המורה על תחנת מוניות והשני מורה על סיום תחום תחנת מוניות. סתירה זו יצרה אי בהירות באשר למשטר התימרורי במקום, ועל פי עקרון החוקיות אי בהירות זו מובילה לזיכויו.

אין חולק כי כאשר נוצרת סתירה בין מותר ואסור על פי הוראות של מספר תמרורים, רשאי האזרח להסתמך על ההוראה המתירה את מעשיו. אולם, לא כך הם פני הדברים במקרה זה, שכן אין כל סתירה בין שני התמרורים שרק בהם, לטענתו, הבחין הנאשם.

הנאשם לא חולק על כך שסימון האדום הצהוב אסר את חנייתו במקום, ומשתית את יהבו על תמרור סיום איסור החניה מלבד מוניות, שלטענתו התיר את החניה במקום. אולם ההיתר שבתמרור השני חל החל ממנו, משמע אחריו, ולא עד אליו, משמע לפניו. לכן כאשר הנאשם חנה לפני התמרור השני, חנה במקום שאליו לא מתייחסת ההוראה המתירה של התמרור השני. אדרבא, דווקא משום שמדובר בתמרור מתיר על דרך ביטול איסור, משמעותו כפולה- ממנו והלאה הוא מתיר חניה, אך עד אליו ברור שעדיין האיסור תקף. הנה כי כן, התמרור השני לא רק שלא סותר את סימון האדום צהוב, אלא אף מחזקו, הכל ביחס לתחום שלפני התמרור השני.

משכך, יש לדחות מכל וכל את טיעונו של הנאשם בדבר משטר תימרורי לא ברור במקום שבו חנה. המשטר ברור, ממש זועק כי אין לחנות במקום, ובכל זאת הנאשם חנה היכן שחנה.

למעלה מן הנדרש ייאמר כי אין כל מקום אף לקבל, ולו בפן המשפטי, את טיעונו של הנאשם כי לא הבחין בתמרור הראשון- שממנו והלאה קובע את תחום תחנת המוניות, נוסף על סימון המדרכה באדום צהוב. אף אם עובדתית ניתן לקבל את דבריו שחנה בלי לראות את התמרור הראשון, הרי שדווקא נוכח קיום התמרור השני, כאדם סביר ובר דעת, שלא לדבר על כך שהינו עו"ד, היה עליו להבין, שלא לדבר על שהבין בפועל, כי בסביבה קיים תמרור מסוג התמרור הראשון. שכן, תמרור הקובע סיום איסור של תחום תחנת מוניות בא תמיד במרחק מסויים לאחר תמרור הקובע את תחילת האיסור.

משכך, משלא נקט הנאשם בפעולות לאתר את מיקומו של התמרור הראשון, שעצם קיומו היה ברור, לא עומדת לו הגנת ס' 22(ב) לחוק העונשין מפני האיסור שקובע תמרור זה.

נוכח כל האמור, החלטתי להרשיע את הנאשם במיוחס לו.

באשר לעונש.

בעבירות ברירת קנס, לרבות ברירת משפט, עומדת למקבל הודעת הקנס הברירה לחסוך כל הידיינות משפטית, על דרך תשלום הודעת הקנס. אם בכל זאת הביא את עניינו בפני בית המשפט, וטענותיו לא התקבלו, הרי שגרם הוא להידיינות משפטית מיותרת, ומשכך על פי המדיניות השיפוטית הנוהגת יש מקום במקרה כזה לקנס גבוה מקנס המקור. דרך כלל המדובר בכפל קנס.

במקרה זה, ההידיינות המיותרת לא התבטאה רק בקיום דיון במעמד הצדדים, אלא אף, ולאור בקשתו המיוחדת של הנאשם, התבטאה בהשלמת טיעון בכתב. משכך, יש מקום להטיל עליו קנס גבוה מכפל הקנס המוטל במקרה של הידיינות מיותרת המתבטאת רק בדיון במעמד הצדדים. עם זאת, עדיין יש לזכור שלא דובר במקרה הקיצון של הידיינות מיותרת המתבטא בהרשעה לאחר שמיעת ראיות, או אז מוטלים דרך כלל קנסות המתקרבים או שווים לקנס המירבי על פי פקודת העיריות, העומד על 3,600 ₪.

נוכח כל האמור, ומשקנס המקור עומד על 250 ₪, הריני גוזר על הנאשם קנס בסך של 1,000 ₪, או 10 ימי מאסר תמורתו, לתשלום עד 15/5/15.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד תוך 45 ימים מעת המצאה.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ג, 20 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בהקדם האפשרי. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: