עיריית בית שמש נ' רובל ואח'

פסק דין

כללי

עניינה של תביעה זו כתביעה שהוגשה תחילה כתביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל. במסגרת התביעה עתרה העירייה, היא התובעת לחייב הנתבעת 1 בתיק ההוצאה לפועל, חברת קלאב האשה בע"מ ח.פ 512011115 חברה לא פעילה, בתשלומי ארנונה, מים, ביוב ואגרות נוספות בסך כולל של 15,802 ₪ נכון לשנת 2006.

כן תבעה את בעלי המניות כנתבעים מספר 2-3 בתביעה על סכום קצוב לשלם לה סך של 9252.1 ₪ בגין תשלומי ארנונה לשנת 2006 מכח סעיף 79 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד- 2004.

הנתבעים 2-3, בכתב התביעה שהוגש לתיק ההוצאה לפועל הגישו התנגדות ואילו הנתבעת 1 לא הגישה כל התנגדות ומשכך והואיל וחלף המועד להגשת ההתנגדות קיים כנגדה פסק דין בתיק ההוצאה לפועל.

הנתבעים 2-3 בתיק ההוצאה לפועל, בעל ואשה, הם הנתבעים 1-2 בתביעה המונחת בפניי אשר הגישו התנגדות בתיק ההוצאה לפועל.

טענות הנתבעים בהתנגדות שהוגשה בתיק ההוצאה לפועל

לגרסתם, כאשר הנתבעת נקלעה לקשיים כלכליים בשנת 2005 פנו למשקיע בשם שמעיה רייכמאן, שבסופו של יום, נטל את השליטה בעסק ואף הכניס מנהלים חדשים שניהלו את העסק, מכון כושר, תחת שם חדש ואז הוחלפו הנתבעים כמורשי חתימה בנתבעת ולא עסקו בה, אלא רק שימשו כמשקיפים מן הצד להחלטות של מר שמעיה רייכמאן אשר ניהל העסק בפועל.

כן טענו הנתבעים בהתנגדותם שחברת קלאב האשה לא החזיקה כלל בנכס, אלא חברת קלאב האשה רמב"ש בע"מ.

לאחר דיון בבקשת ההתנגדות בתיק בית המשפט, התקבלה בהסכמה התנגדות התובעים בטענה אחת בלבד לפיה הנתבעים לא היו בעלי השליטה בנכס נשוא התביעה (צריך להיות רשום- בעלי השליטה בחברה שהחזיקה הנכס- הערה שלי ע.ג).

משכך והואיל והנתבעים לא כפרו בסכום החוב, התקיים דיון בו נחקרו הנתבעים אשר צרפו ראיות לשם תמיכה בגרסתם.

הצדדים צרפו לעיוני את פסק דינו של כבוד השופט מוסק בה"פ 807/05 קלאב האשה רמת בית שמש בע"מ נ' עיריית ירושלים, פורסם ביום 28/8/2006 (להלן: "ה"פ 807/05) בעניין עתירתה של חברת קלאב האשה רמת בית שמש בע"מ לקבוע בפסק דין הצהרתי כי המטלטלין שעוקלו במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח כנגד חברת קלאב האשה בע"מ אינו שייך לחברת קלאב האשה בע"מ אלא בבעלות קלאב האשה רמב"ש ומשכך, אין לעקלו . בסופו של יום קבע כבוד השופט בפסק הדין שמדובר באישיות משפטית אחת ומדובר בהפרדה מלאכותית שנעשתה בין החברות ואדרש לפסק דין זה בהמשך.

דיון

כהערה מקדימה אציין שהואיל ומדובר בתביעה המתנהלת בהליך של סדר דין מהיר והואיל ואין בפסק הדין משום חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור, פסק הדין ינומק באופן תמציתי בהתאם להוראות תקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

כאמור לעיל, התובעת מבססת תביעתה מכח סעיף 79 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד- 2004.

סע' 79 לעיל הינו תיקון חקיקה עקיף לסעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, (להלן: "חוק ההסדרים") אשר תוקן על ידי הוספת סע' 8(ג) לחוק באופן שנקבע כי:

"על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב -1972 (בסעיף זה - עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות סעיף המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים;

בסעיף זה -

"חוב ארנונה סופי" - חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי הענין (בסעיף זה - הליכי ערעור), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת - לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד;

"חברה פרטית" - כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט-1999;