עיריית בית שמש נ' וינשטיין

החלטה

ביום 1.1.13 הרשעתי את הנאשמת בחניה בחניית נכה וגזרתי עליה קנס בסך 1,500 ש"ח.

במהלך הטעונים לעונש הודיעה הנאשמת כי לא תשלם קנס וביקשה כי אגזור עליה מאסר תחתיו. לנוכח העבירה בה הורשעה הנאשמת, גזרתי עליה קנס בסך 1,500 ש"ח שאמור היה להיות משולם עד ליום 1.2.13. לאור דברי הנאשמת קבעתי, כי אם לא תשלם הקנס תרצה שלוש ימי מאסר תחתיו.

לאחר מתן גזר הדין ביקשה הנאשמת כי אורה שריצוי המאסר יחול בימי חופשת הפסח או החופש הגדול. לנוכח העובדה שטרם חלף המועד לתשלום הקנס, דחיתי הבקשה.

התברר, כי המאשימה נקטה בפעולות גביה עצמאיות וביום 7.2.13 הטילה עיקול על חשבונה של הנאשמת. ביום 11.2.13 נגבה מחשבונה של הנאשמת סכום של 2,102 ש"ח, המהוה את סכום הקנס בצירוף תוספת פיגורים.

בפני בקשת הנאשמת להורות למאשימה להשיב לה את הסכום ולאפשר לה לרצות את ימי המאסר אותם גזרתי עליה.

המאשימה מתנגדת לבקשה. לשיטת המאשימה, מטרת המאסר כנגד קנס היא להניע נאשמים לשלם קנסות וכי הנאשמת מבקשת להאסר מטעמים אידיאולוגיים ולא בשל חוסר יכולתה לשלם את הקנס.

גישתה זו של המאשימה מתבססת על ע"פ 5023/99 חכמי נ' מ"י פ"ד נה (3) 406, כב' הש' פרוקציה נתחה שם את ההסטוריה החקיקתית של עונש המאסר חלף קנס וקבעה, כי מטרתו היא לסייע למדינה בגבייתם של קנסות מנאשמים המתחמקים לשלמם ולא לשמש עונש נפרד ועצמאי.

זו היתה גם כוונתי בעת שגזרתי דינה של הנאשמת: לאחר מתן הכרעת הדין טען ב"כ המאשימה לעונש ועתר להשתת קנס מוגדל. בתגובה, התריסה הנאשמת ואמרה כי אין בכוונתה לשלם הקנס. משכך, כללתי בגזר הדין קביעה כי אם לא ישולם הקנס תאסר הנאשמת לשלושה ימים – קביעה זו נועדה לשמש כאמצעי גבייה ולא לשמש כעונש חלופי, לבחירתה של הנאשמת.

לנוכח העובדה שהמאשימה גבתה את הקנס, לא ראיתי מקום להורות על השבתו לנאשמת ועל השתת עונש מאסר תחתיו.

משכך מתייתרת גם בקשת הנאשמת, כי אורה על ריצוי עונש המאסר בימי חופשה של מערכת החינוך.

סופו של דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ח' ניסן תשע"ג, 19 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: