עיריית בית שמש נ' אלקלעי

פסק דין

הנאשם הגיש בקשה להישפט על דו"ח שקיבל בשל עבירה של העמדת רכב על המדרכה. לאחר שמיעת הראיות החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו, מנימוקים אלו:

1. פגם בכתב האישום

בדו"ח שנמסר לנאשם, נ/3, נרשם תיאור המקום והזמן בהם בוצעה העבירה. בהוראות החיקוק נרשם "העמדת/החנית את רכבך הנ"ל על מדרכה". אין בדו"ח ציון של המקור החוקי האוסר על כך, פקודה, תקנות, חקיקת עזר עירונית וכדומה. ציון הוראות החיקוק הרלוונטיות הן חלק מהותי בכתב האישום, וכתב אישום שאינו כולל פירוט זה הוא פגום.

ב"כ המאשימה טענה כי היה על הנאשם להעלות את הטענה בתשובתו לאישום, ולא בשלב שבו הועלתה, בישיבת ההוכחות. אכן, סעיפים 149, 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 קובע כי טענה של פגם או פסול בכתב האישום יש להעלות בפתיחת הדיון, אולם ניתן להעלותה גם בשלב אחר של המשפט ברשות בית המשפט. מאחר שמדובר בפגם מהותי אני מאשרת העלאת הטענה באיחור.

ב"כ המאשימה טענה כי ניתן לבקש לתקן את כתב האישום. אכן, המאשימה רשאית לבקש לתקן את כתב האישום. בפועל בקשה כזו לא הועלתה, אם כי ניתן לראות את טענת ב"כ המאשימה בדבר בקשת התיקון כבקשה משתמעת לתקן את כתב האישום במקרה זה. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לאפשר את התיקון בשל השלב המאוחר בו הועלתה. אמנם גם הנאשם העלה את הטענה באיחור, אולם על המאשימה מוטלת החובה להגיש כתב אישום ראוי ותקין, וחובתה לערוף כראוי את כתב האישום אינה תלויה בהעלאת הטענה על ידי הנאשם. יתר על כן: קיימת חובה על המאשימה להקפיד על תקינות ההליכים דוקא כאשר מדובר בדו"ח של ברירת קנס, אשר במרבית המקרים אינו מגיע כלל לבירור משפטי.

2. לגופו של עניין

הנאשם לא חלק על העובדה שחנה במקום הנטען, אך טען כי הסימון במקום לא היה ברור. מדובר בניה על שטח הנראה כמדרכה, ומוגבה לעומת הכביש. אולם חלק מהמדרכה זומן כאזור מותר לחניה. הן בתמונה ת/1 שהגישה המאשימה, הן בתמונה נ/1 שהגיש הנאשם, ניתן לראות כי בסמוך לרכב הנאשם חונה רכב נוסף, שאף הוא חונה על אותו אזור מוגבה (המרוצף אבנים משתלבות בצבע אדמדם – חום). אולם לגבי הרכב הסמוך לרכב הנאשם העיד הפקח כי הוא חונה במקום מותר. בתמונות אף נראה קו לבן המסמן מקום חניה בין רכב הנאשם לרכב הסמוך, כך שברור שבמקום חניית הרכב הסמוך החניה מותרת, ואף מסומנת. באופן רגיל החניה על מדרכה אסורה, ונהג החונה על מדרכה מוחזק כמודע לאיסור. אולם בנסיבות אלו, כאשר החניה על המדרכה הותרה במפורש בסימון, הנחת המוצא שיש לייחס לנהג שונה, ואין הוא מחוייב להניח כי החניה על המדרכה אסורה באופן גורף.

מאחר שהקו הלבן המסמן חניה מותרת נמצא בין הרכב הסמוך לבין רכב הנאשם, אני סבורה שהטעות שטען לה הנאשם היא טעות מתקבלת על הדעת. האפשרות שהחניה מותרת בין הקו הלבן לבין שפת המדרכה אינה בלתי סבירה.

לאור האמור אני סבורה שהנאשם הוכיח ספק סביר לגבי איסור החניה במקום, ואני מזכה אותו מהעבירה המיוחסת לו.

בהסכמת הצדדים תישלח הכרעת הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ג חשון תשע"ב, 10 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: