עיריית בית שאן נ' מ.ש. מסיעי שאן בע"מ ואח'

פסק דין

השתלשלות ההתדיינות עד כה

1.בשנת 2005 אוחדו תיקי הוצאה לפועל שנפתחו כנגד המבקשת בלשכת ההוצאה לפועל. כחמש שנים אחר כך, ולאחר שהמבקשת לא עמדה פעמים אחדות בצווים שיצאו מלפני לשכת ההוצאה לפועל, החליטה כב' הרשמת ו' יונס, בהחלטה מיום 4.7.2010, להותיר את תיק האיחוד על כנו, כפוף לעמידתה של המבקשת בשורה של תנאים, ובהם העברת סך של 2 מיליוני ₪ לתיק האיחוד (מכספים המגיעים למבקשת מאת מילגם שירותים-לעיר בע"מ), צירוף כלל תיקי ההוצאה לפועל נוספים, ותשלום 3% מסך כלל החוב לתיק האיחוד, ומתן התחייבות אישית של ראש העיר, הגזבר, והחשב המלווה, כי החלטת כב' הרשמת תקוים.

2.על החלטה זו הוגש ערעור, שנתקבל בפסק דין שניתן כשנה וחצי אחר כך, משמע ביום 4.12.2011. השופטת ניסים-שי ביססה את החלטתה בערעור על ההתנהגות הקלוקלת של המבקשת, שלא קיימה אחר החלטות של כב' ראש ההוצאה לפועל, לא שילמה את התשלומים בהם חויבה, וצברה פיגורים רבים. היא ציינה עוד, כי אף שחלפו שנים מאז אוחדו תיקי ההוצאה לפועל, טרם שולם מלוא החוב.

3.על פסק דין זה הניחה לפניי המבקשת את בקשתה ליתן רשות לערער. היא טוענת, כי מאז ניתנה החלטת כב' הרשמת, ומשך כשנה וחצי אחריה (עד כי ניתן פסק הדין בערעור), היא (המבקשת) קיימה אחר צו התשלומים ושילמה כספים רבים לתיק האיחוד. על שופטת השלום היה לקחת עובדה זו בחשבון שיקוליה, כך המבקשת. ועוד טוענת המבקשת, כי פיזור תיק האיחוד לא ייטיב כלשהו עם מי מהנושים, מה גם שכעת מתגבשת תכנית הבראה לעירייה, שעשויה להביא לידי סילוק החוב כולו (אם יאותו הנושים לוותר על 30% מן החוב). היא מפנה עוד את תשומת הלב לכך, שמאז נפתח תיק האיחוד שולמו מיליוני ₪ רבים, והחוב בתיק האיחוד, שתחילה עמד על כ-13 מיליוני ₪, עומד היום על כ-3 מיליוני ₪.

4.המשיבים מתנגדים בתוקף לבקשה. הם טוענים, כי העובדות שעל השופטת קמא היה להביא בחשבון שיקוליה, בעת שנתנה את פסק דינה בערעור, הן אלה שעמדו בעת שהרשמת הנכבדה נתנה את החלטתה, משמע בלא להביא בחשבון את שארע אחרי החלטת הרשמת. וכשאלה הן העובדות, כי אז היה על הרשמת לצוות על פיזור תיק האיחוד, כשם שאמנם עשתה שופטת השלום. הם פורשים בכתבי התשובה שלהם התנהלות קלוקלת של המבקשת לאורך שנות קיומו של תיק האיחוד, כאשר פעם אחר פעם היא לא קיימה אחר צו התשלומים, ורק כשננקטו נגדה הליכים למיניהם היא נאותה לשלם, לאחר שנציגיה הבטיחו ושבו והבטיחו, כי מכאן ואילך תעמוד המבקשת בתשלומים.

דיון

5.ראיתי ליתן רשות לערער על פסק דינו של בית משפט השלום, ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות. את הערעור מצאתי לקבל, מן הטעמים שאטעים עתה.

6.אכן, באופן רגיל, בחינת החלטתה של הערכאה הראשונה בידי ערכאת הערעור נעשית על יסוד העובדות שעמדו לעיני הערכאה הראשונה. אלא שבעניין מן הסוג המונח לפנינו, כאשר מדובר בפרעון חוב באמצעות תיק איחוד בלשכת ההוצאה לפועל, וכאשר ההחלטה בערעור מתמהמהת משך כשנה וחצי, תהא הסיבה לכך אשר תהא, שומה היה על ערכאת הערעור להביא בחשבון את שארע משך כל אותה תקופה, ולא להסתפק בעובדות כמות שהיו לנגד עיני הרשמת בעת שנתנה את החלטתה.

7.ומה ארע בכל אותה תקופה ארוכה? ובכן מסתבר, כי המבקשת קיימה אחר החלטת הרשמת, נתנה התחייבות מטעם ראש העיר, הגזבר והחשב המלווה, הפקידה בתיק האיחוד 2 מיליוני ₪, ועמדה מאז באופן עקבי בצו התשלומים (כ-130,000 ₪ מידי חודש). כשעובדות אלה מונחות לפנינו, הרי שחרף ההתנהלות הבלתי תקינה של המבקשת עובר למתן החלטתה של כב' הרשמת, היה מקום לאשר את ההחלטה, משמע להותיר את תיק האיחוד על עומדו. בכך יש, מן הצד האחד, כדי לאפשר לעירייה להמשיך ולתפקד באורח סביר, ומן הצד האחר – גם להיטיב עם הנושים/המשיבים. אינני רואה כל תועלת העשויה לצמוח מפיזור תיק האיחוד, שאז יעשה כל נושה לפי כוחו על מנת לגבות את המגיע לו, ובכך עשוי להתאפשר גם מצב של העדפת נושים.

8.ציינתי, כי המבקשת הפקידה סך 2 מיליוני ₪ בתיק האיחוד, כמצוות כב' הרשמת. המשיבים הפנו את תשומת הלב לכך, שמצווה זו לא קוימה, שכן לא הועברו לתיק ההוצאה לפועל שני מיליוני ₪ שהוחזקו בידי מילגם שירותים-לעיר בע"מ. הם גם מפנים את תשומת הלב לכך, שבבקשתה שלפניי טענה המבקשת, כי כן העבירה את הכספים מאת מילגם, ללמדך על רצונה להטעות את בית המשפט, דבר המאפיין אותה, לפי הטענה, לכל אורך ההליך.

9.ובכן ככל שהטענה מכוונת לניסיון להטעות את בית המשפט אומר, כי המבקשת נתנה הודעה מתקנת, לפיה שני מיליוני השקלים הופקדו, אך לא מתוך הכספים שבידי מילגם, כי אם מתוך כספים אחרים שעוכבו (בשל צווי עיקול). מתן ההודעה המתקנת מסיר מעל הפרק את טענת ההטעייה, אף שגם בלא ההודעה המתקנת לא הייתי רואה בכך משום הטעייה, כיוון שהכספים הועברו, גם אם לא מתוך הכספים שבידי מילגם. שני מיליוני השקלים הופקדו, ובכך די לי, גם אם מקורם היה אחר. אגב כך אציין, כי הכספים אשר אצל מילגם לא הועברו, כיוון שלאחר שנתנה הרשמת את החלטתה נסתבר, כי קיימת המחאת זכות אצל מילגם, שלא נותנת בידה להעביר את הכספים לתיק האיחוד, ועל כך מתנהל הליך של טען ביניים בבית המשפט. נכון עשתה המבקשת כאשר תרה אחר מקורות אחרים להפקדת הסכום לפי החלטת הרשמת, ומשכך עשתה, יש לומר כי נתקיימה החלטת כב' הרשמת.

10.ועוד טענו המשיבים, כי בעובדה שהמבקשת הפקידה כספים אלה מתוך מקורות אחרים יש כדי להעיד על שהיא באה בידיים שאינן נקיות ללשכת ההוצאה לפועל, שכן בחקירת היכולת הציגה מצג שווא של חוסר יכולת מוחלטת. ובכן גם טענה זו אינה מבוססת, שכן הכספים הללו לא היו בידי המבקשת כשנתנה את הצהרתה אודות יכולותיה. הם הגיעו אליה, בעיקרם, מתוך כספים שעוכבו על פי עיקולים שהוטלו אצל מי שחבו לה כספים (בנק וכד'). הכספים הועברו באופן ישיר לתיק האיחוד, מכוחו של עיקול.

11.על כל אלה אוסיף, למעלה מן הדרוש, כי גם אם נכונה היתה עמדת המשיבים, לפיה היה על כב' השופטת קמא לבחון את נכונות החלטת הרשמת לפי המצב כמות שהיה בעת מתן ההחלטה, אינני משוכנע כלל ועיקר כי היה מקום לקבלת הערעור. נראה, כי הרשמת ראתה את המצב לאשורו, והעריכה נכונה כי אם ייוותר תיק האיחוד על כנו יהא בכך כדי להיטיב עם החייבת ונושיה, וכך אמנם ארע. כאמור מעלה, פיזורו של תיק האיחוד לא היה מיטיב עם איש, והעמידה בתשלומים משך למעלה משנה ומחצה שחלפו מאז החלטת הרשמת ועד היום מוכיחה, כי הערכתה של כב' הרשמת היתה נכונה, ומכאן שלא נפל כל פגם בשיקול דעתה.

12.סוף דבר הנני מקבל את הערעור, ומבטל את פסק דינו של בית משפט השלום. החלטת הרשמת תיוותר בעינה.

לפי נסיבות העניין לא ראיתי ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ב, 18 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: