עיריית אשקלון נ' טבקול ואח'

החלטה

1.המבקש עותר להחריג מגדר צו הפסקת השימוש שניתן כנגדו ביום 5.12.12 (להלן: הצו) קיומם של אירועים חד פעמיים תחת כיפת השמיים בחצר המקרקעין, ללא שימוש במבנה.

בצו נדון עניינו של המבנה והמתחם אשר בנה המבקש והנמצא סמוך לחוף הים. נקבע כי הוכח שנעשתה עבודה או השתמשו במקרקעין ללא היתר ולכן ניתן צו מכח סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (החוק). הצו ניתן שעה שהתברר כי בפועל משמש המקום כמסעדת חוף, מקום לאירועים, העושה שימוש בבניה שנעשתה ללא היתר. בין העבודות שבוצעו, מעבר לשיקום המבנה הישן, היו עבודות דיפון סמוך למצוק חוף הים, בניית משטחי בטון בסמוך אליהם נבנתה פרגולה באופן שיצר מרפסת המשקיפה לים. בצמוד למבנה העיקרי מיוחס למבקש כי ביצע עבודות חפירה רחבות ובנה משטח בטון בשטח של כ- 400 מ"ר.

בראשית הצו נקבע כי נדון מניעת שימוש במבנה ובסעיף 10 לצו נקבע כי הצו אוסר לעשות שימוש בנכס שהוגדר כמקרקעין המפורטים שם.

2.לטענת המבקש הצו התייחס למבנה בלבד ומאחר וקיים ניתוק בין המבנה לשימוש שמבקש כי יוחרג מהצו, יש להעתר לבקשתו נוכח הפגיעה החמורה בקניינו. עוד נטען כי אין מקום למנוע מאדם לעשות שימוש במקרקעין בבעלותו לאירועים מסוג זה אשר להבנתו אינם מחייבים רשיון עסק.

המשיבה מתנגדת לבקשה מאחר ולטענתה, ללא עבודות הבניה הנרחבות שבוצעו, גם בהכשרת המקרקעין מחוץ למבנה, לא ניתן היה לעשות את השימוש שמבוקש להחריג. לכן נטען כי הצו שניתן חל על אירועים כאמור מאחר ולא ניתן לנתק בין עבירות הבניה שבוצעו לבין האירועים שמבוקש לערוך במקום. עוד נטען כי מדובר בפעילות המצריכה רישיון עסק ונוכח עבירות הבניה ממילא לא ניתן לקבל רישיון כאמור.

דיון והכרעה

3.סעיף 239 לחוק קובע כי תוקפו של צו הפסקה שיפוטי יהיה עד לביטולו או שינויו על ידי בית המשפט. נקבע כי ניתן לתת צו בין שהוגש כתב אישום ובין שטרם הוגש אולם ברור מנוסח הסעיף כי אינו מנותק מההליך הפלילי בגין עבירת הבניה והשימוש. בכתב האישום שהוגש כנגד המבקש, 35136-01-13, יוחסו לו, בין היתר, עבירות בבניית הרחבה בשטח של 400 מ"ר הנמצאת מצפון למבנה, ובהכשרת כל האזור האמור.

למרות האמור לעיל, עת ניתן הצו, נועד הוא בעיקר למנוע שימוש יום יומי במבנה, במרפסות – משטחים, שנבנו בחלק המערבי הצופה לים כמסעדה פעילה ומתחם אירועים. מאבק המשיבה בבניה במקום החל בנובמבר 2010 ולשיטת המבקש מונעים ההליכים כנגדו משיקולים זרים. אכן לכאורה המשטח בחלקו הצפוני של המבנה הוכשר לאחר ביצוע עבודות ללא היתר שכללו חפירה ודיפון, אולם אין להתעלם מטענות המבקש כי חלק מעבודות החפירה בוצעו לבקשת המשיבה כדי למנוע קריסת המצוק לים.

ניתן להשקיף על הצו במשקפי הליך מעצר עד תום ההליכים שעה שנמשך ההליך העיקרי, לעיתים נבחנות חלופות מעצר שיש בהן כדי לאיין מסוכנות. בהשאלה, גם כשנמשך ההליך הפלילי כנגד המבקש, אשר נמצא בחיתוליו, ניתן לעיין שנית בצו שניתן ולבחון גדריו. נוכח מרכזיות הערך של חופש העיסוק והקניין, יש להטיל על המבקש מגבלות מידתיות ביחס לעבירות המיוחסות לו. מגבלה המונעת כל שימוש במגרש, למרות שמצבו הנוכחי הינו בעזרת העבודות שנטען כי בוצעו ללא היתר, אינו מידתי.

ניתן להסתפק במניעת כל שימוש במבנה ובחלקים המערביים לו, ולאפשר שימוש במשטח הבטון המחופה בריצוף צפונית למבנה ובדרכי הגישה אליו מצפון וממערב ובלבד שלא יעשה כל שימוש במבנה.

לפיכך אני מחריג מגדר צו הפסקת השימוש את השימוש שפורט לעיל.

ער אני לעובדה כי המבקש מתכוון לעשות שימוש מסחרי בשטחו, ובקשתו ל"אירועים" "חד פעמיים" הינה בבחינת סתירה פנימית, אולם באיזון הכולל לא מצאתי כי קיימת הצדקה להמשך מניעת השימוש הגורף בכל שטחו של המבקש.

לא מצאתי מקום להדרש למחלוקת בין הצדדים במישור רישוי העסקים. יוער רק כי עמדת המשיבה אינה נקייה מספקות. פריט 7.7 ה לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה – 1995 קובע כינדרש רישוי לאירועי תרבות, בידור וספורט תחת כיפת השמיים. לא ברור אם אלו הם סוג האירועים שמבוקש לערוך. יתרה מכך, בצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשע"ג – 2013 , שיכנס לתוקף ביום 5.11.13, בפריט המקביל הוגבל הצורך ברשיון לאירועים דומים שנועדו ל- 500 משתתפים או יותר.

לאור האמור לעיל אני מתיר למבקש לעשות שימוש במקרקעין נשוא הצו במגבלות שפורטו בהחלטה זו, קרי אני מתיר שימוש במשטח הבטון המחופה בריצוף צפונית למבנה ובדרכי הגישה אליו מצפון וממערב ובלבד שלא יעשה כל שימוש במבנה או ביתר החלקים מחוץ למבנה, לרבות החלק המערבי הסמוך למקום בו נבנתה הפרגולה..

ניתנה היום, י"א אב תשע"ג, 18 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: