עיריית אשקלון נ' אליאס יעקב ואח'

פסק דין

עניינה של התביעה שלפניי תשלום יתרת חוב ארנונה ומים שחייבים הנתבעים לתובעת.

1.כבר בפתח הדברים אציין, כי בכתבי הטענות מטעמם מעלים הנתבעים טענות שונות והאשמות המופנות כלפי התובעת. איני מוצאת להיזקק לטענות אלה, בין משום שאינן רלוונטיות לצורך הכרעה בתובענה שלפניי ובין משום האופן שבו נטענו הטענות, כאשר מדובר בשפה שראוי היה כי לא היתה מועלית בין כתלי בית המשפט.

2.לנתבעים למעשה שתי טענות הגנה.

הטענה הראשונה נוגעת לתשלום שטוענים הנתבעים כי שילמו על חשבון חובותיהם במהלך השנים 2006 או 2007. יצויין, כי הנתבעים טוענים פעם לתשלום בסכום של 7,000 ₪ ופעם לסכום של 10,000 ₪.

עוד טוענים הנתבעים, כי הגיעו עם התובעת להסכמות בדבר אופן תשלום חוב העבר שהיה להם, כאשר הוסכם שהנתבעים יחתמו על הוראת קבע הכוללת הן את חיובי הארנונה והמים השוטפים והן את חוב העבר. הנתבעים מסבירים, כי בשל ביטולו של תשלום אחד בהוראת הקבע נעשתה טעות והוראת הקבע בוטלה כליל, אך עניין זה הוסדר בשלב מאוחר יותר.

הנתבעים טוענים, כי הם משלמים את הוראת הקבע על פי אותו הסדר ולפיכך כלל לא היתה הצדקה להגיש התביעה.

3.בנוגע לטענה זו, אשר נדונה כבר בשלב ההתנגדות, ביקשה כב' הרשמת, כי תיערך בדיקה על ידי התובעת, על מנת שניתן יהיה להגיע להסכמות. לא מצאתי בתיק בית המשפט התייחסות לבדיקה שנעשתה כאמור.

4.בישיבת יום 1.6.2011 הוסכם, כי ינתן נגד הנתבעים פסק דין על הסך של 19,000 ₪ שבו הם מודים, אך הוסכם, כי הנתבעים ימשיכו לשלם סכום זה באמצעות הוראת קבע כפי שהוסכם בעבר וכל עוד נמשכת ההסכמה בעניין זה.

עוד הוסכם בישיבה זו, כי התובעת תעביר לנתבע את דפי החשבון הרלוונטיים לתקופה שביחס אליה קיימת מחלוקת, לאחר המצאת המסמכים יוכלו הנתבעים להעביר את אסמכותיהם בצירוף טענותיהם ובית המשפט יתן פסק דין בהסתמך על המצוי בתיק בית המשפט.

5.הצדדים פעלו כאמור. יצויין, כי בתגובתו ציין הנתבע כי הוא מבקש לערוך חקירה נגדית לעובדי התובעת, לא מצאתי מקום לאפשר סטיה מההסכמה הדיונית שהושגה, בשל הנימוקים שיפורטו על ידי לגופו של עניין והיות והנתבעים עצמם לא צרפו כל אסמכתא רלוונטית מטעמם ולמעשה חזרו והכפישו התובעת בתגובתם.

6.עיינתי בתדפיסי החשבון שהוגשו מטעם התובעת ולא מצאתי כי נפל בהם פגם.

התובעת צרפה את תדפיסי החשבון הרלוונטיים החל משנת 2005. אכן, בשנת 2006, כפי שציינו הנתבעים, עמד שיעור חובם על סכום של כ- 35,000 ₪ וחובותיהם משולמים מאז בהוראות קבע, שיש בהן כדי להוות פרעון החיובים השוטפים ופרעון חוב העבר.

7.אלא שהנתבעים טוענים, כי סכום החוב צריך להיות פחות לאור התשלומים ששולמו לאורך השנים.

טענותיהם של הנתבעים אינן מגובות באסמכתאות לעניין החישובים הרלוונטיים, אך עיון בתדפיסי התובעת מלמד גם, כי אין ממש בטענות הנתבעים.

8.שני עניינים גורמים לתפיחת החוב חרף התשלומים המשולמים על ידי הנתבעים.

הראשון שבהם הינו הוראות קבע שחוזרות מידי פעם, לאורך כל השנים, לרבות בשנת 2008 שהיא השנה הרלוונטית האחרונה לחיובי הנתבעים נשוא התביעה.

השני הינו הפרשי הריבית בגין חובות העבר.

הנתבעים אמנם ציינו, כי בזמן שהגיעו עם התובעת להסדר עמד סכום חובם על הסך של כ-35,000 ₪, אלא שנוכח שיעורם של התשלומים החודשיים, אין בתשלום כדי להפחית באופן משמעותי את החוב וחיוב הריבית הינו משמעותי.

9.הנתבעים לא הביאו ראיות לכך שהתובעת ויתרה על חיובי הריבית האמורה ולמעשה, במסגרת הסדר שאליו מגיעה התובעת באמצעות פקידי מחלקת הגביה, בוודאי שלא ניתן לוותר על חיובי הריבית, שכן מדובר בעניין הנתון לסמכות וועדת ההנחות ולא לסמכות פקידי הגבייה.