עיריית אשדוד נ' מגל ואח'

החלטה

1. בקשת רשות להתגונן בפני תובענה בגין חובות ארנונה בנכסים מסחריים ובדירת מגורים המוחזקים עפ"י כתב התביעה ע"י המבקשים.

החלטה זו ניתנת לאחר דיון שהתקיים בבקשה במעמד הצדדים במסגרתו נחקר המבקש 1 (בהסכמת המשיבה בשם שני המבקשים, ולהלן: "המבקש") והצדדים סיכמו טענותיהם.

תחילה יובהר כי אף שכתב התביעה כולל חיובי ארנונה גם בגין חנויות 5-8 (זיהוי פיזי 380100005-6-7-8) בגינם ניתן זה מכבר פסק דין לזכות המשיבה, הרי שבפתח הדיון הבהיר ב"כ המשיבה כי יש למחוק חיוב זה מחמת קיומו של פסק הדין כאמור, וכי הכללתו בכתב התביעה יסודה בטעות שנבעה מקיומו במערכת הממוחשבת, מאחר ולא שולם.

לפיכך, מתמקדת התובענה והדיון בחיובים נשוא חנויות 10 ו-11, זיהוי פיזי 3801000010-11, ובדירת המגורים, זיהוי פיזי 4575000059, לשנים 2007-2010.

דירת המגורים-

2.באשר לדירת המגורים, מעלים המבקשים בבקשתם טענות שביכולת כלכלית בלבד, ואין נטענת כל טענת הגנה הראויה להתברר.

לפיכך, בכל הנוגע לדירת המגורים, אין מקום למתן רשות להגן ויש לדחות את הבקשה.

חנויות 10 ו-11-

3.במסגרת בקשתם, טוענים המבקשים באשר לחנויות כנגד אי הכרת המשיבה בנכסים כנכס סגור, לאור הפסקת הפעילות העסקית בנכסים, תוך שמפנים הם לתצהיר שהוגש בעניין למשיבה בחודש אוקטובר שנת 2009 ולמכתב תזכורת שהוגש למשיבה בחודש נובמבר שנת 2010.

המבקשים מלינים בבקשתם על כי המשיבה ממשיכה ודורשת מהם ארנונה עבור השנים 2008 (חלקי) ועד שנת 2010, על אף תצהירים שהוגשו לה הן ע"י המבקש והן ע"י בעלת הנכס ולפיהם החנויות סגורות וריקות.

רק במהלך הדיון טען המבקש לפתע כי הצהיר שסגר את החנות ויצא והחנות עברה לידיים של בעל הנכס עצמו, והפנה לתצהיר ולמכתב התזכורת המוזכרים לעיל והמצורפים כנספחים ד' ו-ה' לבקשת הרשות להתגונן.

המשיבה טוענת כי לא ניתנה כל הודעה על חדילת החזקה, על אף שהמבקש העיד על עצמו כי מכיר הוא את החוקים והכללים ומהן ההגדרות עפ"י החוק, ובהתאם ידע לפנות בפועל לגורמים המתאימים בעירייה.

המשיבה מציינת כי כפי שהתברר בחקירה אחת מהחנויות הינה בבעלות המבקש, ובאשר להודעותיו הנטענות, אין הן אלא בקשה לסיווג הנכס כנכס סגור/ריק ומתן פטור מתאים, טענות שאין זה המקום לדון בהן.

אף לגוף הטענה, מבהירה המשיבה כי המבקש קיבל פטור כאמור, לתקופה המירבית עפ"י הדין, ולאחר שמיצה זכות זו, נדחתה פנייתו לגוף העניין משנמצא כי טענתו העובדתית לפיה המדובר בנכס ריק אינה נכונה.

4.לאחר עיון בטענות המבקשים, אף אלה שהועלו בדיון תוך הרחבת חזית פסולה, ולאחר ששמעתי חקירת המבקש וסיכומי הצדדים ומתוך כלל החומר שהוצג והדין הקיים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה, שכן אין טענות המבקשים עולות כדי טענות הגנה הראויות להישמע.

כאמור, במסגרת התנגדותם טענו המבקשים כנגד אי סיווג הנכס ע"י המשיבה כנכס ריק/סגור ואי מתן פטור בהתאם, ורק בדיון טען המבקש כי יצא מהחנות והעבירה לידי בעליה.

ראשית, טענה זו עשויה להישמע אך ורק באשר לחנות 11 לאור הודאת המבקש כי הינו בעליה של חנות 10 (וככל שהשיבה לבעליה, הרי שנותרה ממילא בהחזקתו). באשר לחנות 10 הודה המבקש בסיכומיו כי הושכרה רק בשנת 2010, אולם אף לתקופה זו לא הוצג הסכם שכירות או כל ראיה אחרת (יוזכר כי החיובים נשוא התובענה הינם לשנים 2007-2010).

שנית, ובאשר לשתי החנויות, ככל שלא הודיע המבקש לעיריה על חדילת החזקתו בנכס, רשאית המשיבה להשית עליו חיובי הארנונה בגין הנכס, ולא תישמע טענה בעניין זה.

5.כידוע, הוראות סעיף 325 לפקודת העיריות קובעות כי העירייה רשאית להשית ארנונה על נישום שחדל מלהחזיק בנכס, כל עוד לא נמסרה מטעמו הודעה בכתב על הפסקת החזקה בנכס.