עיריית אשדוד נ' חדד

החלטה

1.בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש ביום 23.10.12, בהעדר הגנה.

ברקע הבקשה תביעה לפינוי המבקש משטח שייעודו דרך ואו שטח ציבורי פתוח, עליו הקים המבקש כנטען מבנה עם סככה, וזאת ללא כל היתר.

המבקש אינו חולק על המצאת התביעה, כשלעצמה, אלא, טוען כי אי הגשת כתב ההגנה נבע מצירוף נסיבות אומלל אליהן נקלע, ביניהן מצב אישי, משפחתי, נפשי והעדר ייצוג, וכן הטעייתו לסבור כי מתנהל כנגדו הליך אחד בלבד בתיק תו"ב 33005-04-12.

תמצית טענות המבקש הינה כי זכותו הבסיסית והחוקתית להתגונן נפגעה פגיעה אנושה מקום שהמשיבה פעלה לסילוקו מהשטח משיקולים זרים, תוך פגיעה בלתי מידתית במטה לחמו ובהעדר נימוק ראוי לשינוי מדיניותה שכן המדובר בעסק רוכלות שקיים המבקש בשטח נשוא התובענה מזה שנים, ואף קיבל לשם כך משנה לשנה רישיון.

המבקש מתאר השתלשלות עניינים ארוכה במסגרתה אף נוהל מו"מ בין הצדדים בניסיון למצוא פתרונות ולו חלופיים, אף בתקופה שלאחר מתן פסק הדין בתיק זה.

המשיבה טוענת מנגד כי כתב התביעה הומצא למבקש כדין וכי כלל התנהלותו אינה אלא עצימת עיניים.

המשיבה מדגישה כי אין למבקש כל זכות לשהות בשטח הפלישה, לא זכות חוזית ולא כל זכות אחרת, וכי אין לזקוף לחובתה ניסיונותיה לסייע למבקש ע"י הצעת אלטרנטיבות, אותן דחה ללא כל הצדקה.

לעמדת המשיבה, אף כי מצבו האישי של המבקש עשוי לעורר אמפתיה, הרי שהמדובר בשטח שהינו בבעלותה ואשר ייעודו התכנוני לכתחילה הינו לבנייני ציבור, ואין בעובדה כי הקצתה את השטח למבקש בשנת 2005 כחלק ממסגרת של תכנית שיקומית עבורו, כדי להוות התחייבות או הבטחה כלשהי כלפיו והיא רשאית בכל עת לנהוג בשטח כרצונה.

2.כידוע, בבקשות מסוג זה, מאחר ושאלת כשרות ההמצאה אינה במחלוקת (למעט הטענה כי בפועל לא היה המבקש מודע להליך), יש מקום לבחינת הסיבה למחדל בגינו לא הוגש כתב ההגנה וחשוב מכך, לבחינת שאלת סיכויי ההגנה.

האמור נכון גם בכל הנוגע לשאלת הארכת המועדים, על אף שלפי טענת המבקש הבקשה הוגשה בסמוך לאחר שהתבררה עובדת מתן פסק הדין כנגדו בהעדר הגנה ומשנטל ייצוג משפטי, שכן בקשה להארכת מועד אינה מנותקת מן ההליך לגביו היא מתבקשת ולשם הכרעה בה יש "לפזול" אל עבר ההליך העיקרי ולבחון את סיכוייו הלכאוריים, היות שהתעלמות משאלת סיכויי ההליך שלשם נקיטה בו מבוקשת הארכה, עלולה להביא לתוצאות קשות הפוגעות יתר על המידה בבעל הדין המבקש.

ר' רע"א 4538/11 מיטל צמח נ' דוד גבאי (ניתן ביום 3.1.13).

מובן כי הדברים נכונים ביתר שאת מקום שעסקינן בהזדמנות הראשונה העומדת למבקש לשטוח טענותיו בפני בית המשפט, בשונה למשל מהליך ערעורי המהווה הזדמנות שניה לכך.

עמדת המוצא בסוגיה מעדיפה אפוא דרך כלל את השגת המטרה העיקרית של עשיית משפט צדק על פני מגמה של שמירה קפדנית על כללי הפרוצדורה, עמדה המתיישבת עם מעמדה של זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית המשקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט (ר' רע"א 00/ 8292 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון, ניתנה ביום 27.2.01, לא פורסמה).

במסגרת השיקולים, יש להביא בחשבון גם את מידת הפגיעה בציפייתו של בעל הדין שכנגד ביחס לסופיות ההליכים, ובמקרה שלא הוכח כי נתגבשה ציפייה כאמור, יש ואפשר להכיר בטעות של בעל הדין ואף בטעות העולה כדי התרשלות מצידו (ר' בש"א 5925/01 נסימי נ' הודיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נ"ו (1) 193).

3.מהמונח בפני עולה כי אין מחלוקת באשר למצבו האישי המיוחד של המבקש, אשר הביא לטענתו לעיכוב שחל בהתייחסותו לתובענה זו.

אף כי בדרך כלל נסיבות כגון אלה אינן מהוות טעם מיוחד למתן ארכה, בבואי לשקול את כלל הנסיבות, נתוני המבקש והטענות לגופן מצאתי כי לא ניתן לשלול טענתו.

אפנה בעניין זה לאמור בהחלטת כב' השופטת דורנר, ברע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה, (ניתנה ביום 5.12.00):

"טענת המבקש היתה כי מצבו האישי הקשה והיותו טרוד בעסקו ובהחזר חובות מנעו ממנו את האפשרות להגיש במועד את בקשת התנגדות לביצוע השיק...

ככלל, נסיבות אישיות כגון אלה של המבקש אינן עולות כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד על פי תקנות סדרי הדין. ואולם, בנסיבות המקרה שבפני – שבהן מדובר בשיק שהוצא על סכום ניכר וכאשר המבקש טוען כי השיק זויף – האיזון בין זכויות הצדדים מחייב להאריך את המועד להגשת ההתנגדות לביצוע השיק, וזאת על מנת לאפשר בירור לגוף העניין של זכויות הצדדים על פיו".