עיריית אור יהודה נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש] התשמ"ב-1982, שהגישה המבקשת ביום 27.1.14.

על המבקשת הוטל קנס בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת (דו"ח תנועה מס' 90500987194) מיום 10.12.12.

מדובר בדו"ח, שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום ע"ש המבקשת. לטענתה, מדובר ברכב של העירייה ואחד מעובדיה, מר ארביב שמעון, הוא אשר נהג ברכב ביום ביצוע העבירה ועל כן ברצונה להסב הדו"ח על שמו, תוך שיופחת סכום הקנס בהתאם לסכום שהיה מוטל על אדם פרטי ולא על תאגיד. עוד ציינה המבקשת, כי הדו"ח הגיע לידיה בתאריך 29.8.13 ,לאחר שחלף המועד לתשלום והוגשה למשיבה 2 בקשה להסבה בתאריך 15.10.13, אך זו נדחתה. לבקשה צורף תצהירו של מר ארביב שמעון המאשר, כי הוא שנהג ברכב בעת ביצוע העבירה.

יתרה מכך, המבקשת מציינת, כי נושא טיפול הדו"חות אינו מטופל ע"י גורם אחד אלא מועבר בין מחלקות העירייה השונות עד הגעתו לגורם המוסמך, שהינו התביעה העירונית, וכנראה הדו"ח המקורי לא הגיע ליעדו עקב התנהלות פנים ארגונית שגויה או עקב טעות אנוש.

הבקשה הועברה לתגובת המאשימה אשר התנגדה לה וציינה, כי הדו"ח נשלח למבקשת בתאריך 11.2.13, וכפי העולה מהבקשה, לא הוגשה בקשה במועד הקבוע בחוק ולפיכך יש לדחות הבקשה.

הדיון

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, בבקשה ובתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ולהלן אפרט:

במקרה דנן, עפ"י רישומי פלט הדות"ן שהוגש לעיוני, עולה כי הדו"ח נשלח בדואר רשום לכתובת המבקשת ביום 11.2.13 ( דואר רשום- RR-010959415H4). המבקשת אישרה בבקשתה, כי הכתובת אליה נשלחה ההודעה הינה כתובתה הנכונה והעדכנית, אך לא הוכיחה, כי ההודעה לא נדרשה על ידה מסיבות שאינן תלויות בה.

לפיכך, משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229(א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, הרי שהשתכללה הרשעתה של המבקשת בעבירה, כאמור בסעיף 229(ח) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

גדרי הזמן הקבועים בחוק מחייבים ואין לסטות מהם. בית המשפט העליון בפסיקתו עמד על נחיצות ההגבלה בלוח הזמנים משיקולי הגנה על סופיות הדיון ויעילות ההליך, להוציא החריג של אי-ידיעת המבקש על אישום התלוי ועומד נגדו.

הדברים אמורים אף ביתר שאת בעניינה של המבקשת אשר מחזיקה בצי כלי רכב וחשופה להרשעות כגון דא, לאור בעלותה ברכבים המוחזקים בידי עובדיה ואשר קיימת בה מחלקה משפטית האמונה על הוראות החוק ודרכי ביצוען. בהתאם, היה זה מחובתה לדאוג למנגנון מוסדר ויעיל המטפל בעבירות המבוצעות ברכביה ו/או בהודעות תשלום קנס שמתקבלות, בהקדם כנדרש. משלא פעלה המבקשת בהתאם, אין לה להלין אלא על עצמה.

מסכימה אני עם המבקשת כי האינטרס הציבורי דורש כי מי שביצע את העבירה ישא בנטל הקנס וכי אין להטיל חיוב זה על כספי הציבור. יחד עם זאת, האינטרס הציבורי אף מחייב שהמבקשת תשמור על מינהל תקין ותגיש בקשתה בזמן ותוך המועד הקבוע בחוק, על מנת שלא תחויב בקנסות אלא הנהגים הם שיתנו הדין על מעשיהם. יתרה מכך, וחשוב לא פחות, קבלת בקשות כגון דא ,שנסיבותיהן הינן עקב טעות או טיפול שגוי, מהווה מדרון חלקלק שאחריתו מי ישורנו, והאינטרס הציבורי מחייב למנוע הצפה של בתי המשפט, העמוסים ממילא, שלא לצורך.

מעבר לדרוש אציין, כי כבר נקבע בפסיקה כי אי העתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה גורמת עיוות דין. ראו לעניין זה ע"פ 6920/07 חסון נ' מ"י וכן עפ"ת(מרכז) 29393-11-09 שלום מיכאלי נ' מ"י מפי כב' השופטת נגה אהד.

סיכומם של דברים- לאור כל שפורט לעיל, דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, כ"ג אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: