עיריית אור יהודה נ' בר-טל

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין חנייה בניגוד לתמרור, עבירה לפי סעיף 5 (א) לחוק עזר לאור יהודה (העמדת רכב וחנייתו(, התשמ"א – 1980.

מטעם המאשימה העיד המפקח אשר רשם את הדו"ח. הדו"ח הוגש וסומן ת/1, תמונה אותה צילם המפקח בזמן אמת ובה נראה רכבו של הנאשם חונה בצמוד לאבני שפה צבועות אדום לבן, הוגשה וסומנה ת/2.

לאור טענות הנאשם במענה לכתב האישום, הגישה המאשימה תעודת עובד ציבור חתומה על ידי מנהל מחלקת תשתיות בעיריית אור יהודה, ואשר על פיה, הצבת התמרור ד- 15 ברחוב אריאל שרון באור יהודה (כתובת נשוא כתב האישום), בוצעה בהתאם למסלול האישורים המקובל וקיים מסמך המעיד על חוקיות הצבת התמרור. עוד מצוין בתע"צ, כי התוכנית 319-45 על פיה הוצב התמרור, אושרה על ידי משרד התחבורה בתאריך 29.3.07.

החתום על התע"צ מטעם המאשימה, התייצב לחקירה נגדית על ידי הנאשם. העד הדגיש כי התמרורים המוצבים במקום, היו תקפים במועד העבירה. העד אישר, כי הצומת הסמוכה למקום בו חנה הנאשם קיימת חלקית (עמ' 6 שורות 27, 28).

לשאלת הנאשם השיב, כי אף שהעבודות במקום לא הסתיימו, לא קם הצורך בתוכנית להסדרי תנועה זמניים, וכי התמרורים הקיימים בהתאם לתוכנית הנזכרת בתע"צ, היו תקפים במועד העבירה.

לטענת הנאשם, מהנדס תנועה העוסק בתחום התחבורה, התוכנית המצורפת לתע"צ, מעידה על מצב אשר אינו קיים בפועל בשטח. לטענתו, התמרור האוסר חנייה במקום, נועד לקבוע הסדר חנייה בסמוך לצומת, אלא, שבניית הצומת טרם הסתיימה ומכאן, שהתכלית לשמה הוצב התמרור אינה קיימת.

לטענת הנאשם, כל עוד לא הסתיימו העבודות בהתאם לתוכנית, הסדרי התנועה אמורים להיקבע בהתאם לתוכנית להסדרי תנועה זמניים.

הנאשם הציג תמונות אותן לטענתו צילם בזמן אמת, נ/1. בתמונה העליונה, נראה מבנה הממוקם במיקום הקרוב לצומת ורכבו המסומן באיקס, על גבי התמונה העליונה בנ/1, חנה לאחר המבנה, במקום המרוחק מהצומת. לטענת הנאשם, עצם הצבת מבנה בסמוך לצומת מעיד, כי החניה במקום בו חנה, בסמוך למבנה, אך במרחק רב יותר מהצומת, אינה מהווה הפרעה לתנועה. הנאשם מבקש להסיק מקיומו של המבנה, כי התכלית לשמה הוצב התמרור האוסר חנייה, אינה קיימת. הנאשם מוסיף, כי מסיבה זו אף לא הבחין באבני השפה המסומנות אדום לבן במועד בו החנה את רכבו.

אין בידי לקבל טענות הנאשם לפיהן, אין מניעה לחנות במקום, וכן כי אופן החניה אינו מהווה הפרעה לתנועה. על נהג לציית לתמרורים גם אם אין הם עולים בקנה אחד עם שיקול דעתו, "האינטרס הציבורי מחייב שלא להשאיר בידי נהגים שיקול דעת במקום בו נקבעו סימנים ותמרורים מחייבים כחוק" (רע"פ 1555/00 גיל בן שלמה נ. מדינת ישראל, פורסם בנבו).

תקנה 22 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 מטילה על הנאשם את הנטל להוכיח את אי חוקיות הצבת התמרור. הנאשם לא הרים את הנטל ולא הוכיח הטענה לפיה, התמרור הוצב שלא כחוק. לא הונחה תשתית לטענת הנאשם לפיה, אל נוכח מצב העבודות בשטח, התוכנית הנזכרת בתע"צ, ואשר על פיה הוצב התמרור, לא הייתה רלוונטית והיה על הרשות לקבוע תוכנית להסדרי תנועה זמניים. לא עלה בידי הנאשם לסתור הנטען בתע"צ ובעדויות מטעם המאשימה.

יתירה מכך, קיימת חזקה בדבר תקינות המעשה המנהלי ולא עלה בידי הנאשם לסתור את החזקה.

אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום. טיעונים לעונש ישמעו ביום 25 בנובמבר 2012 בשעה 10:00.

ניתן היום, יח' אייר תשע"ב, 10 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: