עירייה חייבת לשרת את האזרח באופן המיטבי, ולא לגרום סחבת בטיפול בבקשות

העובדות הצריכות לעניין:

1.       התובעת בתביעה שלפנינו הינה בעלים של נכס מקרקעין (חנות) המצוי ברח' הגליל 18/18 בעיר כרמיאל. נכס זה נרכש על ידה בשנת 1996.

2.       עד לתום שנת 1998 הופעלה החנות כעסק פעיל, ואו אז עברה התובעת ביחד עם יתר בני משפחה ליישוב ספיר שבערבה התיכונה. עם מעברה של המשפחה, כאמור, לערבה, הושכרה החנות לאחרים למשך שנתיים ימים, ובשנת 2001 קיבלה התובעת פטור מתשלום דמי מיסים למשך חצי שנה. בחלוף חצי שנת פטור זו, היה עליה לשוב ולשלם מיסים, שכן מאמציה לאיתור שוכר/קונה לחנות עלו בתוהו.

3.       לפי דבריה בכתב התביעה לאורך השנים ניהלה היא את תשלומי הארנונה באמצעות שיחות טלפון ממקום מושבה ביישוב ספיר שבערבה אל מול פקידה העונה לשם שרית בעיריית כרמיאל, ולטענתה, אופן התנהלות זה עלה יפה.

4.       לטענתה, החל מתחילת שנת 2006 חיובי הארנונה עבור הנכס אשר בבעלותה הועברו לכתובתה בכרמיאל, במקום שהללו יועברו אוטומטית לכתובת מקום מושבה הנוכחי מזה כמה וכמה שנים: הישוב ספיר, ערבה תיכונה.

5.        בחודש יוני 2006 התקבל אצל התובעת מכתב מעורך דינה של עיריית כרמיאל בגין אי תשלום דמי ארנונה, וזאת, לטענתה, בלא שהתקבלה כל דרישה מאת העירייה לקבלת כתובתה הקבועה.

6.       לאחר כשבועיים ימים לערך ולאחר שיצרה קשר עם אגף הגביה בעירייה, הוסכם ביניהם, כך לדבריה, כי היא תעביר לעירייה בדואר 10 שיקים על הסך המבוקש, ובכך יסתיים הענין. ואכן למחרת היום שלחה התובעת באמצעות הדואר ממקום מושבה מכתב ובו 10 שיקים על הסך המבוקש ע"י העירייה, הנתבעת.

7.       כעבור שבוע ימים לערך פנה מנהל מחלקת הגביה בעיריית כרמיאל במכתב את התובעת, ובו כתב כי לאור העובדה שהבטחתה להעביר אליהם בדואר 10 שיקים על הסכום המבוקש על ידם לא קוימה על ידה, לא נותר לה, לעירייה, אלא לעקל כספים מחשבון הבנק שלה, וכך אכן היה.

8.       התובעת, למשמע מידע זה מהרה לבדוק מה עלה בגורל המעטפה ששלחה לנתבעת ובה 10 השיקים האמורים, ומבדיקה אצל רשות הדואר עלה, כך לטענתה, כי המעטפה נמסרה לנמענת ביום 25/6/06 באמצעות סניף הדואר של העיר כרמיאל. התובעת צרפה אישור על כך.

9.        לאחר בירור זה התובעת לא קבלה כל פניה נוספת מאת הנתבעת, דבר אשר בעטיו חשבה כי הדברים באו על מקומם בשלום.

10.   כעבור שלושה חודשים לערך נודע לתובעת, כי כספי משכורתו של בעלה עוקלו מחשבון הבנק אליו היו אמורים להיות מופקדים, ואו אז הבינה כי הדברים, לדאבונה הרב, לא באו על מקומם בשלום כפי שסברה בתחילה.

11.   בבירור שערכה עם הנתבעת אודות סיבת העיקול נאמר לה, כי עליה להוכיח שבמעטפה היו השיקים האמורים. למחרת היום בשיחה עם עובדת אצל הנתבעת, ייעצה היא לתובעת לבטל השיקים, ולמשמע עצה זו, אמרה התובעת לעובדת כי איננה מבינה מדוע עליה לבטל השיקים אם יש ברשותה אסמכתא מרשות הדואר כי המעטפה הגיעה ליעדה, קרי למשרדי הנתבעת

12.   לאחר כחמישה ימים נודע לה משיחת טלפון עם עובד אחר אצל הנתבעת כי המעטפה אכן הגיעה ליעדה, עיריית כרמיאל - הנתבעת, אך זו אבדה, ואיש לא מוצאה. לדברי אותו עובד כפי שמסרם לתובעת, כששאל את מנהל אגף הגביה אצל הנתבעת מה יעלה בגורל חובה של התובעת לנתבעת, אמר לו מנהל אגף הגביה כי הוא מציע שהתובעת תבטל השיקים ששלחה, תשלם לנתבעת את חובה ולאחר מכן תתבע את הנתבעת בבית משפט לתביעות קטנות.

13.   הנתבעת לא ראתה לנכון להתגונן בפני תביעתה של התובעת, וכל פעילותה הייתה רק בכל הקשור לבקשה להעביר הדיון מבית המשפט לתביעות קטנות בדימונה אל בית המשפט לתביעות קטנות בעכו, וכן באמצעות הופעתו לדיון של מנהל אגב הגביה.

טענות הצדדים בדיון:

14.   לדברי התובעת היא העבירה כל העת מכתבים לנתבעת, ואמרה כי שלחה את דבר הדואר הכולל את עשרת השיקים כפי שהוסכם בין הצדדים כנגד תשלום חובה באמצעות הדואר, וכי יש בידיה אסמכתא מרשות הדואר כי המעטפה אכן נמסרה לנתבעת. לדבריה, היא לא קבלה כל תגובה עניינית לטענתה זו, ומנהל אגף הגביה אמר לה, כי אם המעטפה לא נמצאת אל מול עיניו, כאילו היא לא הגיעה אליו, ואין זה מחובתו לתור אחריה ולחפשה.

15.   לדבריה, מאז שעברה לגור בספיר שבערבה, היא הסדירה את כל מערך התשלומים בינה לבין הנתבעת באמצעות עובדת הנתבעת העונה לשם שרית, אופן תשלומים אלו פעל כשורה וללא כל תקלות שהן.

16.   נציג הנתבעת מנגד אמר בדיון בתגובה לטענותיה שלעיל של התובעת, כי המעטפה לא הגיעה אליו, ועל כן לא היה בידו מה לעשות מעבר לבקשה ממנה לשלוח שיקים שנית. כמו כן אמר כי היה מוכן לבוא לקראתה וכי העיריה תישא בהוצאות ביטול השיקים.

17.   לדבריו, היא לא נענתה להצעה זו, ועל כן לא נותר לנתבעת אלא לעקל את כספי משכורתו של בעלה מחשבון הבנק שלו.