עירייה אינה רשאית לתקן רטרואקטיבית שומת ארנונה כשהטעות נובעת ממחדלה שלה

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. עניינה של התביעה שלפנינו בחיובי ארנונה בסך של 455,593.50 ש"ח בגין נכס, בו מתנהל מוסך, ברח' מעשה חושב בירושלים, הידוע כגוש 30140 חלקה 2-4 (להלן: הנכס או המוסך).  

לפי רישומי התובעת (להלן: העיריה), עד שנת 2000 החזיק בנכס מר יחזקאל זבולון ז"ל, אב לנתבעים 3-5 (להלן: המנוח). המנוח, יחד עם הנתבעים 3-4 ועוד שניים נוספים, נמנה על מנהלי הנתבעת 1, אשר נוסדה בשנת 1987 והפעילה בנכס מוסך עד שנת 2000. המנוח הלך לבית עולמו בשנת 1990. ביום 31/1/00 התאגדה הנתבעת 2, אשר על מנהליה נמנים הנתבעים 3-5. במהלך חודש אפריל 2000, הודיעה הנתבעת 2 לעיריה על שינוי שם המחזיק בנכס לשמה של הנתבעת 2, אשר אף היא, כקודמתה בנכס, המשיכה להפעיל מוסך במקום. לטענת הנתבעים, עד למועד התאגדותה של הנתבעת 2, החזיקה בנכס הנתבעת 1 ואף שילמה את מלוא הארנונה אשר הוטלה עליה עד לאותו מועד בהוראת קבע.

2. עד לשנת 2000, חויב הנכס לפי יסודות שומה הבאים: עד שנת 30/3/86 - לפי סיווג "מלאכה" או "תעשיה ומלאכה" (לשם נוחות יכונו להלן: "מלאכה") ולפי שטח 419 מ"ר; מתאריך 1/4/89 ועד שנת 1993 - לפי סיווג "קרקע תפוסה" ולפי שטח 1,043 מ"ר, ומשנת 1993 עד שנת 2000 - לפי סיווג "קרקע תפוסה" ולפי שטח 860 מ"ר .

בעקבות הודעת הנתבעת 2 על חילופי המחזיקים בנכס, נערכה ביום 5/7/00 ביקורת בנכס מטעם העיריה. ממצאי הביקורת העלו כי הנכס משמש כמוסך במבנה ולא ב"קרקע תפוסה" וכן כי השטח הנכון לחיוב בארנונה הינו 941 מ"ר. העיריה תיקנה את יסודות שומת הארנונה בגין הנכס כדלקמן:

סיווג של הנכס שונה מ"קרקע תפוסה" ל"מלאכה" וזאת מתאריך 1/1/94;  

הוגדל שטח של הנכס מ860 מ"ר לשטח של 941 מ"ר וזאת מתאריך 1/1/2000. בגין שינוי זה, לא חויבו הנתבעים רטרואקטיבית והנתבעים  משלמים מאז תשלומי ארנונה בהתאם לשטח המוגדל כסדרם.

3. כפועל יוצא מתיקון רטרואקטיבי של סיווג הנכס בגין השנים 1994-2000, חויבה הנתבעת 2 בהפרשי ארנונה שנוצרו לטובת העיריה. משחוב זה לא נפרע, הגישה העיריה ביום 8/6/04 תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת 2. בהחלטתו מיום 17/3/05 במסגרת בש"א 6615/04, נעתר כב' הרשם עבאס עאסי לבקשת העיריה להגיש כתב תביעה מתוקן כנגד יתר הנתבעים, ולנתבעים ניתנה רשות להתגונן. בבסיס כתב התביעה המתוקן כנגד ההנתבעים 2-5 עומדת הטענה, כי הנתבעת 2 נוסדה על ידי הנתבעים 3-5 מתוך מטרה להבריח את נכסי הנתבעת 1 וגם לחמוק בדרך זו מחיובי ארנונה הרובצות על הנכס. מטעם

זה, מבקשת העיריה לחייב את הנתבעים 2-5 יחד ולחוד עם הנתבעת 1 בחוב הארנונה נשוא התביעה.

4. בכתב הגנתם תוקפים הנתבעים את תקפות דרישת החוב נשוא התביעה הן על-פי דין, בהיותה עומדת בניגוד לחוקי ההקפאה, והן על-פי ההלכה הפסוקה, בהיותה נוגדת את עיקרון סופיות השומה. עוד נטען כי חוב הארנונה התיישן בחלקו, משחלפו למעלה משבע שנים מאז לידת התובענה בשנות מס 1994-1997 ועד ליום הגשתה, ככל שהדבר נוגע לנתבעת 2; ובשנות מס 1994-1998 - ככל שהדבר נוגע לגבי יתר הנתבעים. טעם אחרון בפי הנתבעים לדחיית התביעה נגדם נעוץ בהיעדר יריבות ביחסים בין הנתבעים 2-5 לבין העיריה, משלטענתם לא הם החזיקו בנכס בתקופה הרלוונטית אלא הנתבעת 1 שהיא אישיות משפטית נפרדת מהנתבעים 2-5.

5. כחודשיים לאחר הגשת כתב ההגנה, הגישו הנתבעים בקשה נפרדת במסגרת בש"א 5512/05 לסילוק התביעה על הסף נגדם באותם נימוקים שפורטו בכתב הגנתם. בהחלטתו המנומקת מיום 4/12/05 דחה בית המשפט את הבקשה בעיקר מן הטעם שרוב רובן של הטענות העומדות בבסיס הבקשה טעונות בירור עובדתי אשר מקומו להיערך במסגרת הדיון בהליך העיקרי ולא במסגרת בקשה לסילוק על הסף.

6. לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים, הודיעו ב"כ הצדדים לבית המשפט על הסדר דיוני, לפיו יתן בית המשפט פסק דין מנומק ללא קיום של הליך ההוכחות ולאחר הגשת הסיכומים בכתב. הסדר דיוני זה קיבל תוקף של החלטה ביום 23/10/06.

דיון והכרעה

7. לא בכדי הפנו הצדדים את עיקר חציהם בשאלה עקרונית של כשרות תיקון רטרואקטיבי של שומת הארנונה. שכן הכרעה בסוגיה זו לכאן או לכאן תחרוץ את גורל התביעה לשבט או לחסד, בעוד בקבלת טענות התיישנות והיעדר יריבות כאחד לא יהא אלא משום תרופה חלקית לנתבעים, משאין בהן כדי להביא לדחיית התביעה אלא באופן חלקי בלבד.

מטעם זה, גם אני אפתח את הדיון בסוגיית רטרואקטיביות חיוב בארנונה.

8. לטענת הנתבעים, תיקון רטרואקטיבי של שומת הארנונה על סמך שינוי סיווג הנכס משנת 2000 מהווה הטלת מס למפרע המנוגדת לחוקי ההקפאה ולעיקרון סופיות השומה. יש בכל אחד מן הטעמים הללו, כך נטען, כדי לאיין את תוקפו של החיוב נשוא התביעה. מאידך, טוענת העיריה, כי תיקון השומה נעשה בעקבות גילוי טעות ביסודות השומה, שהיא טעות טכנית במהותה, ומשכך, לא מהווה הטלת מס למפרע, שכן הדין מתיר לעיריה לתקן טעות שנפלה בשומה באופן רטרואקטיבי. לכך משיבים הנתבעים, כי לא מדובר בגילוי טעות ברישומי העיריה, אלא בשינוי שחל במדיניות של העיריה לחייב מוסכים לפי סיווג חדש של "מלאכה".

9. על מנת לבחון את שאלת הסמכות של העיריה לתקן את קביעת החיוב שחל על המוסך באופן רטרואקטיבי, נעמוד בקצרה על היסטוריה חקיקתית של "חוקי ההקפאה" שהביאו להגבלת סמכויותיהן של הרשויות המקומיות לקבוע תעריפי ארנונה.

בפברואר 1985 נחקקו הוראות ההקפאה הראשונות אשר הגבילו מדי שנה את עדכון תעריפי ארנונה בידי רשויות מקומיות, כחלק ממאמציו של המחוקק לבלום את האינפלציה הדוהרת ולייצב את המשק. מדובר בחוק לייצוב המשק, התשמ"ה-1985 ובחקיקה שבעקבותיה. על מנת לקבוע כללים אחידים להטלת ארנונה וסיבות מוגדרות למתן הנחות, נכנס לתוקף בשנת 1993 חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992 (להלן: חוק ההסדרים), שהחליף את ההסדר הנורמטיבי לעניין הטלת ארנונה בפקודת העיריות (להלן: הפקודה) [על הרקע להצעת חוק ההסדרים במשק המדינה ראה דברי ההסבר להצעת חוק הסדרים וע"א 8588/00 עיריית עפולה נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(3) 337, ס' 8-13 לפסק הדין (להלן: פסק הדין בזק )].

10. ההסדר להטלת ארנונה בחוק ההסדרים מופיע בסעיף 8 בזו הלשון: