עירוני נ' בנק המזרחי המאוחד בעמ ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה לסעדים הצהרתיים שונים שעיקרם ביטול הליכים למימוש משכון הננקטים כנגד התובעים בתיק הוצל"פ 01-45474-01-8, הצהרה על בטלות המשכון, בטלות משכנתא ומחיקת הערת אזהרה הרשומה בספרי המקרקעין על דירת מגוריהם של התובעים.

2.התובעים הינם בני זוג המחזיקים במשותף בזכויות הבעלות בנכס מקרקעין המצוי ברח' אגמון 14 ברמת אפעל והידוע כחלקה 726 בגוש 6176 (להלן: "הדירה").

הנתבעת 2 הינה שותפות רשומה בין התובע 1 לאחיו, מר יצחק עירוני, שעיסוקה ביבוא, יצוא, שיווק ומסחר ביהלומים (להלן: "השותפות").

הנתבע 1 הינו תאגיד בנקאי שאצלו נוהל חשבון הבנק של השותפות (להלן: "הבנק"). הנתבעים 3 ו-4 הנם עורכי-דין המועסקים במחלקה המשפטית של הנתבע 1.

צד ג' הינו עו"ד, החתום כמי שאישר את חתימות התובעים על ייפוי הכוח.

צדדי ד' הם התובעים עצמם שכלפיהם נטען על ידי צד ג' כי הטעו ורימו אותו.

3.ביום 13/02/00 פתחה השותפות חשבון עסקי אצל הנתבע 1 בסניף המצוי בבנין בורסת היהלומים ברמת-גן. הבנק הקצה לחשבון מסגרת אשראי בסך 1,000,000$ ומעת לעת עשתה השותפות שימוש באשראי שהוקצה לה לשם ניהול עסקיה. כנגד האשראי נדרשה השותפות לתת בטחונות שונים לבנק בהם יהלומים מופקדים, שיקים דחויים וכן ערבות אישית לחובות השותפות בבנק. בשלב מסוים נרשם משכון על זכויות התובעים בדירה לטובת הבנק וביום 18/02/02, עת נרשמו זכויות התובעים בדירה בספרי המקרקעין, נרשמה משכנתא לטובת הבנק.

גובה החוב של השותפות לבנק הלך וגדל, דבר אשר, לטענת התובעים, נבע מהגדלת נפח פעילותה העסקית של השותפות בבנק, לעומת צמצום היקף פעילותה בבנקים אחרים.

בשלב מסוים נקלעה השותפות לקשיים פיננסיים, עד אשר קרסו עסקיה וביום 05/06/01 פתח הבנק בהליכים למימוש המשכון בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב. התובעים הגישו התנגדות לביצוע שטר משכון בלשכת ההוצאה לפועל. ההתנגדות נדחתה בהחלטת רשמת ההוצל"פ מיום 30/10/02 ובקשת רשות ערעור שהגישו התובעים לבית המשפט המחוזי, נדחתה אף היא. בעקבות הדברים הגישו התובעים תביעה זו.

4.במסגרת תביעתם, מעלים התובעים טענות רבות כנגד תוקפו של שטר המשכון והליכי מימושו, כנגד תוקפה של המשכנתא וכנגד מימוש היהלומים על ידי הבנק.

בתמצית הדברים נטען, כי שטר המשכון נחתם לאחר מסכת של לחצים ואיומים שהפעיל מנהל הבנק, מר צובל, על התובע. התובע, אשר נכנע ללחצי הבנק, הסכים לרישום הערת אזהרה על דירת מגוריו לטובת הבנק, אך זאת, לטענתו, רק באופן זמני עד לביטול משכון לטובת בנק אחר, הרשום על משרדו וכתחליף לו.

לטענת התובעים חתימת התובע על הוראת שעבוד הדירה לטובת הבנק נעשתה ללא ידיעת התובעת. התובעת מעולם לא נתנה הסכמתה למשכן את הדירה, לא ידעה על הסכמת בעלה למשכן את הדירה וכאשר נודע לה הדבר התנגדה לכך.

לטענת התובעת, היא הוחתמה על מסמכי המשכון ללא שניתן לה הסבר ביחס למהות חתימתה והתוצאות העלולות לנבוע ממנה. בדומה נטען, כי התובע אף הוא לא קיבל הסבר כלשהו ביחס לחתימתו.

נטען כי משלא ניתנו לתובעים ההסברים המתאימים, פעל הבנק שלא כדין וברשלנות.

התובעים טוענים עוד, כי שטר המשכון בטל מן הטעם שאין למשכן מקרקעין מוסדרים אלא על ידי משכנתא כמשמעו של מונח זה בחוק המקרקעין התשכ"ט-1969. לטענתם, במועד שנעשה שטר המשכון, היה על הבנק למשכן את הדירה באמצעות שטר משכנתא, דבר אשר לא נעשה.

התובעים טענו כי הלחצים שהפעיל הבנק על התובע גרמו לו לחתום על מסמכי המשכון מתוך כפייה ועושק. לחצים אלה הם שהביאו אותו להטעות את אשתו, אשר הוחתמה, בלא ידיעתה, על ייפוי כוח בלתי חוזר, המתיר לבנק לרשום משכנתא על הדירה.

התובעים טוענים כי ייפוי כוח זה אינו תקף והוא חסר כל ערך משפטי. לטענתם, השימוש בייפוי הכוח נעשה בניגוד לרצונם, ועל אף פניותיהם לבנק והתנגדותם לרישום משכנתא על דירתם. בהתאם, המסמכים אשר נחתמו על ידי נציגי הבנק על פי ייפוי הכוח הבטל, נעשו בניגוד לדין, בניגוד להסכמות הצדדים ועל כן בטלים אף הם.

התובעת טוענה כי ערבותה לחובות השותפות הינה ערבות פורמאלית בלבד. במעמד החתימה על הערבות, הבנק לא מילא את חובת הגילוי המוטלת עליו ואף הטעה את התובעת לחשוב כי הערבות הינה פורמאלית בלבד ועל כן היא בטלה.

בנוסף, טוענים התובעים כי הבנק מימש את היהלומים שהופקדו אצלו כבטוחה שלא בדרך המקובלת ותוך שהוא מפר את ההסכמות בין הצדדים ואת הנוהג שבין הבנקים לסוחרי היהלומים.