עירוב נכסים, הלוואה, הסכמת הצדדים למתן פסק דין חלקי ללא הוכחות ועוד

השופטת שושנה שטמר – אב"ד

רקע עובדתי

1.המשיבה 1, מ' ח' (להלן - "המשיבה") והמשיב 2, א' ג' (להלן - "המשיב") נשואים זל"ז משנת 1979. מנישואים אלו נולדו להם שתי בנות. הבכורה נשואה ומתגוררת בנפרד, ואילו הצעירה, שהיא כבת 30, חולה בסכיזופרניה ומתגוררת יחד עם המשיבה.

בין בני הזוג חל קרע, והם אינם מתגוררים יחד מאז שנת 2006 לערך. הם לא התגרשו עדיין, אולם הם מנהלים ביניהם, בבית משפט קמא, מספר תובענות בענייני רכוש.

עוד קודם למשבר הנוכחי, בשנת 1989, חתמו המשיבה והמשיב על הסכם ממון ביניהם.

2.הדירה בה התגוררו המשיבה והמשיב לאורך השנים, עד לפירוד, נמצאת ב- XXX ברח' XXXX (להלן "הדירה"). דירה זו היתה רשומה על שמו של המשיב. גם בהסכם הממון נרשם כי הדירה היא של המשיב, ולמשיבה אין זכויות בה.

3.על הדירה נרשמה ביום 3/10/04 משכנתא ראשונה לטובת בנק לאומי. מאוחר יותר, רשמה גם המערערת, שהיא אמו של המשיב וחמותה של המשיבה, משכון להבטיח הלוואה, שנטען על ידה כי היא נתנה למשיב ביום 26/6/06 בסכום של 200,000 ₪ (להלן "ההלוואה"). כחודשיים לאחר מכן, ביום 14/8/06, נחתם הסכם הלוואה על אותה הלוואה, שכבר ניתנה כאמור, ולמחרת היום נרשמו משכון ברשם המשכונות והערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין.

4.מאחר שהמשכנתא לטובת בנק לאומי קדמה למשכון לזכות המערערת, וכיוון שהמשיב הפסיק לשלם את החוב לבנק, מימש הבנק את המשכנתא והוציא את הדירה למכירה. מי שרכש אותה, לאחר התמחרות, הייתה המערערת, ששלמה עבור הדירה 1,030,300 ₪. הכונס שלם את חובות המשיב לבנק, ולאחר ניכוי הוצאות שונות, נשארה בקופתו יתרה של כ-250,000 ₪ (להלן גם "כספי היתרה").

5.המערערת הגישה תביעה לסעד הצהרתי נגד המשיבה והמשיב בטענה כי היא זכאית לקבל 200,000 ₪ מכספי היתרה וזאת להחזר ההלוואה.

המשיבה התנגדה לשחרור יתרת התמורה למערערת בטענה כי המשיב אינו משלם את דמי המזונות שחוייב בהם לה ולבת החולה והוא חייב להן כ-60,000 ₪ (המשיבה מנהלת נגדו תיק הוצל"פ בנסיון שלא צלח לגבות את חוב המזונות). עמדת המשיבה היא ש"ההלוואה", היא פיקציה, הסכם למראית עין, שמטרתו להבריח את כספי המשיב, על מנת שהמשיבה לא תוכל להפרע ממנו.