עיצומים כספיים בגין אי-מילוי אחר הוראות בית הדין

לפני ביה"ד בקשה שכותרתה "בקשה לביטול עיקולים - הדדי".

הבקשה שהונחה על שולחן ביה"ד נוסחה כך: "מתבקש לבטל באופן הדדי את העיקולים שהוצאו על הצדדים. העיקולים רק גורמים נזק ממוני לצדדים ואין בהם כל תועלת."

בתחתית הבקשה ישנן שתי חתימות יד.

הבקשה נסרקה למחשב ביה"ד בשני תיקי ביטול עיקול, דהיינו כבקשה של הבעל לשעבר וכבקשה של האשה - כל אחד מבקש לבטל את צווי העיקול שהוא ביקש להוציא כנגד זולתו.

מחמת סיבה זו, דהיינו כשמבקש העיקול הוא מבקש הביטול, לא הוטלה אגרה על פתיחת שני התיקים.

על אף כל הנ"ל חשש ביה"ד שהבקשה לא הוגשה על דעת שני הצדדים והורה למזכירות ביה"ד לבדוק טלפונית אם אכן הבקשה הינה הדדית.

לאחר בירור עם האשה עלה כי הבקשה לא הוגשה על ידה והיא מבקשת שלא לבטל את העיקול מחשש שמא יבריח בעלה לשעבר את חובו כלפיה.

בית הדין החליט לקיים דיון בנושא.

בתחילת הדיון נשאל המבקש על דבר הבקשה שהגיש, וכיצד הוא מסביר הגשת ביטול צו עיקול הדדית כאשר הוא הגיש זאת לבדו. המבקש הסביר שאכן הבקשה היא שלו בלבד ופרשנות הבקשה היא שהבקשה היא לביטול הדדי של צווי העיקול דהיינו הוא מבקש שהצווים שהוצאו כנגד שני הצדדים יבוטלו. החתימות המופיעות בתחתית הבקשה הן שלו ושל עורך דינו.

ביה"ד קובע בזה שיש יותר מאשר חשש סביר שהמבקש וב"כ ניסו להטעות את ביה"ד ולהעמיד בקשה חד צדדית כאילו היא הדדית, להלן הנימוקים:

• א.      הבקשה נחתמה כאמור בשתי חתימות שאינן מזוהות בברירות.

מספר הבקשות המונחות על שולחן ביה"ד רב מאוד. אפשר שבשנה מונחות כאלף בקשות. אף על פי כן, לא זכור לנו שהוגשה בקשה ע"י אחד הצדדים ונחתמה על ידי המבקש ובנוסף גם על ידי עורך דינו.

• ב.      על דף הבקשה נכתב במילים מפורשות שאם עורך דין מבקש בשם מרשו עליו לצרף גם חותמת, וזה לא נעשה בבקשה זו.
• ג.       ניסוח הבקשה היה סתמי ולא בלשון נוכח, דהיינו לא נאמר: "אני מבקש" וכו', אלא "מתבקש" וכו' - ניסוח שמעמעם את אישיות מבקש הבקשה.
• ד.      נוסח כותרת הבקשה הוא: "בקשה לביטול עיקולים - הדדי", לא נאמר בקשה לביטול הדדי של העיקולים, אלא בקשה לביטול עיקולים - הדדי, כלומר - הבקשה הדדית. ניסוח זה גם הוא יש בו מן הערפול וההטעיה ויוצר רושם שהבקשה הינה הדדית.

כל סיבה בפני עצמה ובמיוחד הרושם הנוצר מכולן ביחד כמעט ולא מותיר אפשרות אחרת פרט לרצון להטעות את ביה"ד, במיוחד נוכח העובדה שגם לגופו של עניין לא אמר הבעל לשעבר את האמת בעניין המסמכים שהוגשו לאקטואר וכפי שיובא להלן. כיוון שכך סבור היה ביה"ד שיש מקום להעביר החלטה זו לוועדת האתיקה של עוה"ד כדי שיטפלו בנושא לפי כללי האתיקה. אולם הספק הקל שקינן בלב ביה"ד שמא נעשה הדבר בתום לב ובטעות, הוא שגבר בסופו של דבר, והוחלט להשאיר נושא זה כגערה בלבד כנגד המבקש וכנגד ב"כ.

לגופו של עניין, ביה"ד לא נזקק כלל לדון בביטול הצו לעיקול נכסים וזאת מאחר והצדדים לא המציאו לאקטואר את המסמכים שהתבקשו להמציא. הבעל לשעבר לא המציא אף לא מסמך אחד מן המסמכים המבוקשים ואף לא שילם את שכרו של האקטואר ואילו האשה אמנם השלימה את המצאת רוב המסמכים ואף שילמה את שכרו של האקטואר, אולם חסרים עדיין שני מסמכים שהתבקשה להמציא.

אשר על כן אין מקום כלל לדון בביטול העיקול כאשר המתבקש ע"י האקטואר לא קוים.

כאמור, במסגרת הישיבה לביטול צו עיקול נערך בירור בעניין המסמכים שהוגשו לאקטואר שמינה ביה"ד.