עיסאוי נ' משרד הפנים ואח'

פסק דין

התובע הגיש תביעה בדרך של המרצת פתיחה, בגדרה הוא עתר כי בהמ"ש יצהיר שחזר ארצה מאז שנת 1993, וכי החל מתאריך זה הוא שוהה בארץ ברציפות.

בהחלטתי מיום 16.2.10, נדרש התובע להסביר על שום מה הסמכות העניינית נתונה לבהמ"ש הזה.

היה על התובע להגיש את תגובתו תוך 14 יום, אולם הוא לא שעה להחלטתי ולא ראה להגיש את נימוקיו.

עיינתי בכתב התביעה ואני סבור שדינה מחיקה מהנימוקים שלהלן.

הסמכות העניינית במקרה כגון דא נתונה או לבהמ"ש המחוזי, זאת מהטעם שעסקינן בסעד הצהרתי שאין הוא ניתן לשומה ( ראו, רע"א 7589/98 הפידרציה לתקליטים נ' רחל שורץ, נג(1), 670), או לבהמ"ש לעניינים מנהליים בקיומה של סמכות ייחודית מתוקף סע' 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, וסע' 12 לתוספת הראשונה לחוק זה. אין לי צורך להכריע בעניין זה, הרי כך או כך, הסמכות העניינית אינה לבהמ"ש השלום.

ועוד, באשר לתביעה נגד מוסד לביטוח לאומי , משתמע מטענות התובע כי, עקב העדר רשום בדבר חזרתו ארצה אין הוא זכאי כלשונו לזכויות סוציאליות, יש להניח שהתובע כוון לגמלאות. מכאן שקיימת גם אפשרות כי הסמכות קנויה לבה"ד לעבודה, להלן אבאר מסקנתי זו.

סמכותו העניינית של בה"ד לעבודה נקבעת ככלל בהתאם לסע' 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 ( להלן: החוק), לפיו סמכות זו אינה נקנית על-פי הסעד אלא בהתאם לזהות הצדדים ועילת התביעה בחלק מהעניינים או על סמך עילת התביעה בלבד בעניינים אחרים, ( ראו, ע"א 2618/03 פי,וי,אס ( רסטורנס סיליושנס) בע"מ נ'. ליפקונסקי פ"ד נט (3) עמ' 510). יתרה מכך, מן המפורסמות הוא שסמכותם העניינית של בתי המשפט האזרחיים הינה שיורית לזו של בה"ד לעבודה או בתי משפט מיוחדים אחרים. סמכותו של בהמ"ש האזרחי חלה בהתקיים מבחן הסעד ורק אם אותו עניין לא נופל בסמכותו הייחודית של בה"ד לעבודה או בית משפט אחר. הווי אומר, סמכותו של בה"ד לעבודה שוללת את סמכותו העניינית של בהמ"ש האזרחי מלדון בסכסוך מסוים זאת על אף העובדה שלגבי אותו הסכסוך מתקיים מבחן הסעד שמקנה סמכות לבהמ"ש האזרחי. משכך , נקבע לא אחת כי, סמכותו העניינית של בה"ד לעבודה חייבת לקבל ביטוי חוקי מפורש. ( ראו, ע"א 250/83 עומרי נ' זועבי פ"ד ל"ט (2) 113).

סע' 24 (5) לחוק מקנה סמכות לבה"ד לעבודה לדון ולהכריע : " בכל עניין שמוענקת לבית הדין לעבודה סמכות בו על פי התיקונים לחוק הביטוח הלאומי". ואילו סע' קטן 391 (א) (1) לחוק הביטוח הלאומי קובע בזו הלשון:

"(א) לבית הדין האזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל תובענה ..

(1) של הזכאי לגמלה , או של האדם אשר לידיו ניתנה הגמלה, הטוענים שקופחו בזכותם או שלא הוחלט תוך הזמן הקבוע בתקנות בתביעה שהגישו בהתאם לסימן א' של פרק י"ד ".

המתווה הקבוע בסע' 391(א)(1) מאמץ, הלכה למעשה, מבחן כפול. בהתאם למבחן זה מוקנית סמכות עניינית לבה"ד לדון ולהכריע בסכסוך שהתגלע בין הזכאי לגמלה או של אדם שלידיו ניתנה הגמלה מצד אחד, ומהצד השני המוסד לביטוח לאומי. נוסף לכך, הכרחי שהעניין מושא ההתדיינות ייסוב על הזכאות לקבלת הגמלה ותו לאו. מבחן, שלכאורה, מתקיים בנסיבות העניין.

כפי שהקדמתי, גם בהעדרה של סמכות ייחודית לבהמ"ש לעניינים מנהליים או לבה"ד לעבודה, עדיין לנוכח הסעד ההצהרתי המבוקש שאינו ניתן לשומה או להערכה, הרי אין לבהמ"ש הזה סמכות עניינית.

לאור כל האמור לעיל ובהעדר תגובה מטעם התובע, אני מורה על מחיקתה של התביעה.

המזכירות תשלח פס"ד זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ב אדר תש"ע, 08 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: